מה עושים כשכל אחד מההורים מחזיק בדעה אחרת?

בעלי ואני חולקים זה על זה לעיתים קרובות בעניין חינוך הילדים. איך אפשר להחליט מי צודק, ומה אפשר לעשות?

יש לנו שתי הנחות. האחת – שההורים צריכים לחשוב אותו דבר, והשנייה – שיש נכון ולא נכון.

אנו שני אנשים שונים, יש לנו זווית ראיה שונה, וממילא רואים את הדברים אחרת. אלא שיש כאן ילד שצריך לתת לו הוראה, אז איך נגשר על הפערים בינינו?

"איני מצליחה לשים לילדים גבול עם המחשב", סיפרה לי אמא. "אני בעצם לא חושבת שיש בעיה שיהיו על המחשב, אבל בעלי לא מסכים".

יש כאן שני קולות. את שניהם הילדים מכירים היטב. אינך צריכה לוותר על דעתך, אמרתי לה, אך יש לך חובה קדושה לכבד את דעתו. זה אומר שאת אוסרת מחשב, כי לאבא זה חשוב! איזה לימוד גדול זה עבור הילדים – איך מתמודדים עם חוסר הסכמה; כיבוד הורים; וגם שהשלום בינינו הוא בראש סדר העדיפויות. אלו כישורים חיוניים לחיים.

אנו נוטים לייחס לעצמינו את נקודת האיזון. יותר ממני – זה מוגזם. פחות ממני – זה מתפשר. האמת היא שכל דעה לגיטימית באותה מידה, אין יותר ואין פחות, אלא יש אחר. זו נקודת מבט שמכניסה ענווה, ועשויה לשפר את מערכות היחסים שלנו מהקצה אל הקצה. (נועה הראל, מנחת הורים ויועצת זוגית בגישת שפר)