סגולות המיוחסות לקמיעות – כן או לא?

לקראת חודש אייר, אף על פי שהשנה לא נזכה כנראה לעלות לציון רשב"י, ודאי נציין את ל"ג בעומר בצורה כלשהי, אולי בקבר שמעון הצדיק. הרבה פעמים, במסגרת הילולת צדיקים, נוכל לראות קמיעות שמיוחסות להם סגולות שונות.

איך עלינו להתייחס לזה?

אין לנו תשובה חד משמעית. מעניין רק לציין, כי כבר במשנה במסכת שבת מוזכר שמותר לחולה לצאת בשבת עם קמיע שנעשה על ידי מומחה, מה שמלמד שלפי דברי חכמים, הקמיע יכול להועיל לו ולשמור עליו, ולכן התירו לצאת בו.

אמנם הרמב"ם מסביר שאין הטעם משום שהקמיע באמת מועיל. לדעתו כל הקמיעות אין בהם ממש. הסיבה שהתירו לו לצאת עם הקמיע, היא פסיכולוגית בלבד. כיוון שהוא מאמין שהקמיע יעזור לו, ברגע שהקמיע יהיה עליו – הוא ירגיש טוב יותר.

הגאון מווילנא, לעומת זאת, השיג על הרמב"ם, ולדעתו לפי חז"ל הקמיע אכן עוזר ועשוי לרפא או לשמור, אלא שכמובן לא כל מי שכותב משהו על קלף אכן יוצר בכך קמיע, וצריך לדעת ולהבין בתחום כדי ליצור קמיע שעוזר.

רבה של פראג, רבי יחזקאל לנדא, בעל ה"נודע ביהודה", סבר בנושא זה כדעת הרמב"ם, שהקמיעות אין בהם ממש. זאת לעומת רבה של פראג שקדם לו, רבי יהונתן אייבשיץ, שכן היה כותב קמיעות.

אלא שיום אחד הגיעה ל"נודע ביהודה" אישה אומללה בזעקות שבר. בעלה חולה, והיא מתחננת לרב שיכתוב קמיע. הרב אמנם לא האמין בקמיעות, אבל לא יכל להשיב את פני המסכנה הזו ריקם, מה עשה?

לקח פיסת קלף ריקה, צרר אותה היטב בתוך נרתיק, והודיע לאשה בפנים רציניות: הא לך קמע מיוחד במינו. עליך להשאיר אותו סגור ומסוגר למשך שלושים יום, אסור חלילה לפתחו בינתיים, אבל אחר שלושים יום עליך לפתוח אותו. אם הכתב עדיין נשאר עליו, זה חלילה וחס סימן רע, אבל אם את רואה שהכתב נמחק, אות הוא כי בעלך הולך ומבריא, ב"ה...