מושג בהלכה: 'חדש' – הסבר ברור ומפורט

קבלו מושג חדש: ישנו מושג בהלכה ששמו "חדש", והוא רלוונטי בימים אלו.

קראנו עליו בתורה בפרשת אמור: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם".

הוא מתייחס לימים שאחרי הפסח: אין לאכול לחם או קלי וכרמל (חיטה קלויה – דומה לפיצוחים של זמננו) עד הקרבת קרבן העומר, בחג הפסח, ביום השלישי של החג, י"ז בניסן.

העומר – שהוא קרבן של שעורים – מתיר את כל התבואה החדשה באכילה.

אך מה עושים כשאין בית מקדש? וכשאין קרבן עומר?

חז"ל לימדונו שיום הקרבת העומר מתיר, אפילו כשאין קרבן.

אבל עד אותו יום – החדש אסור.

כלומר, התבואה שנזרעה אחרי פסח אסורה באכילה עד ש"עבר עליה הפסח". כל מה שנעשה תוך כדי השנה אסור באיסור חדש.

בדרך כלל איסור זה אינו יוצר בעיה, שכן לפי טבעה של ארץ ישראל, זורעים בתחילת החורף, וקוצרים אחרי הפסח, כלומר התבואה הנקצרת מדי קיץ עבר עליה הפסח, והיא מותרת.

אמנם בחו"ל, ישנן ארצות שהאקלים שלהן שונה, והעולם כידוע הוא כפר גלובלי. בדרום אמריקה קוצרים את התבואות בחודשי טבת-שבט, ולכן אסור לאכול את החיטים האלו עד אחר הפסח, בין כחטים מיובאות ובין במוצרים כגון בירה וכדומה, ועל כך מפקחות מערכות הכשרות.

אמנם בעבר, כשיהודים התגוררו בחו"ל, לא קל היה להקפיד על איסור זה. חלק גדול מהקהילות היהודיות הקלו בדיעבד לסמוך על השיטה שאיסור חדש אינו נוהג בחו"ל, והיו מגדולי ישראל שהחמירו בזה מאד, כגון הגר"א.

כיום, כאשר ישנה מודעות, וגם יכולת טכנולוגית לפקח, לבדוק ולווסת יבוא, קל יותר להקפיד על איסור "חדש", וההכשרים המהודרים מפקחים על כך.