ציפורים מפטפטות: ה"עונש" המקורי שהסתיים בביזיון גדול

התורה מצווה על המצורע להביא שתי ציפורים, ולשלח אחת מהן. וחכמים נתנו טעם לדבר: לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לכך הוזקקו לטהרתו בצפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול.

בעיר טריאסט שבאיטליה, לפני כשלש מאות שנה, לקחו את הדברים צעד אחד קדימה. הגבאים והמתפללים הקפידו מאד על תפילה בזמנה, בצורה מכובדת ומסודרת, ולא פעם אירע שהגיעו תשעה אנשים בזמן, והעשירי לא הגיע. מתהפך על מיטתו, וכולם ממתינים. או סתם אנשים הנכנסים לתפילה באמצע קריאת התורה, נזכרו להגיע. והיכן הכבוד לתפילה? ומה נגיד לילדים?

החליטו המתפללים על "עונש" מקורי. כאשר הגיע אדם אחרי זמן תחילת התפילה, היו פותחים בקולות צפצוף של ציפורים, כדי להודיע את גנותו של המאחר לתפילה. וככל שהמשיכו במנהג זה, כן התלהבו הילדים והליצים, ונעשה הטקס והצרמוניה לקול הולך למרחוק. רוקעים ברגליים, מעווים בפנים, שורקים וצוחקים... והגויים היו שומעים את הקולות בבית תיפלתם, ושואלים לשמחה זו מה עושה...

שמע על הדבר רבינו ישעיה באסאן, מרבני איטליה, רבו של הרמח"ל, ולא ישר בעיניו. מיד קם וכתב מכתב ארוך ומפורט לחכמי טריאסט, שעם כל רצונם הטוב להרתיע את המבזים את התפילה, הרי שה"עונש" שלהם הוא בזיון גדול מאד – לתפילה, לבית הכנסת, ולעם ישראל, ואפילו חשש סכנה מן הגויים.

 ומסיים רבי ישעיה: "לפיכך חייבים לבטל רעה חולה זו שנהגו להקל ראש כנגד שער השמים. ואין לומר שהואיל ונהגו כן הרי זה כהתנו עליו מלכתחילה, דלא מועיל תנאי לעניין קלות ראש, אי אפשר להתנות על דבר מכוער כזה, לחלל את בית ה' לעיני העמים".