דמי חנוכה: מה מקור המנהג, ומדוע דווקא בחנוכה?

מנהג 'דמי חנוכה' הוא מנהג חביב על כל הגילאים, ואולי גם על כל המגזרים והמגדרים, תמיד נחמד לקבל ממי שרוצה לתת ונעים לתת לילדים ונערים – בפרט בני משפחה ילדים ונכדים.

אבל מה הוא מקור המנהג הזה ומה הקשר שלו לחנוכה?

ב'מגן אברהם' על השולחן ערוך בתחילת הלכותחנוכה מובא כהלכה ראשונה בהלכות חנוכה, הנוהג הקדמון שהנערים חיזרו על הפתחים לקבלת דמי חנוכה.

כפי הנראה היה מדובר בדרך של החזקת לומדי התורה, וכמובן יש לה קשר מובהק לימי החנוכה, בהם מאיר אור המנורה שהוא אור תורה שבעל פה.

לא זו בלבד, היונים ניסו 'להשכיחם תורתך' (וזה כמובן מדבר בעיקר על התורה שנמסרת בעל פה מרב לתלמיד, לעומת התורה שבכתב - אותה הם דוקא אימצו ותרגמו) והנצחון עליהם מצדיק את אימוץ לומדי התורה, אימוץ במובן של נתינת כח ובבחינת חיבוק.

את זה עשו היהודים בשמחה בימי החנוכה לאור הנרות המרצדים, כאשר הם ישבו עם המשפחה בערב לביבות או במשחק הסביבון, הם הקרינו את הערכתם ללומדי התורה הצעירים, ובכך העבירו גם מסר לבני המשפחה.

תיקון הפגיעה בירך יעקב

היבט נוסף של הענין נראה, על פי הידוע מדברי הזוהר הקדוש שהפגיעה בירך יעקב עליה קראנו בפרשת השבוע שעבר – פרשת וישלח – כאשר המלאך שרו של עשו פגע בירך יעקב בהאבקו עמו – מוגדרת הפגיעה הזו כ'פגיעה בתמכין דאורייתא'.

הירכיים הם העמודים שהגוף נשען עליהם, הפגיעה בירך היא פגיעה ביציבות הגוף וביכולת העמידה שלו, ומאז ישנה צליעה בקומת כלל ישראל.

היכן היא מורגשת? ביכולת העמידה והקיום של לומדי התורה ומוסדות התורה.

הם מתקיימים אבל אין להם איתנות – בכל אופן אין להם איתנות פיננסית, וזהו מצב לא טבעי בכלל.

באופן נורמלי היתה צריכה להתקיים 'רדיפה' אחרי לומדי התורה בהצעות של שותפות, ביוזמות של תמיכה והחזקה - שיזכו את השותפים בחלק שוה בלימוד התורה.

אין עוד עיסקאות כאלה בעולם, כי התורה היא הערך והזכות הגבוהה ביותר בעולם הזה ובעולם הבא. אין עוד עיסקאות כאלה בשום בורסה - כי רק בתורה ישנו מושג של שותפות מלאה בין הלומד והתומך כפי שנזכיר להלן את אחד הביטויים המעניינים לכך.

מדוע זה לא קורה? רק בגלל ששרו של עשו הצליח לפגוע בירך יעקב ולגרום לצליעה אצל יעקב שהוא עמוד התורה, ובירך המעמידה את קומת יעקב.

על פי התפיסה הקבלית בצורת אדם והקבלתה למועדי השנה – בחנוכה ישנו תיקון לפגיעה הזו – ולכן ישנה התחזקות ב'תמכין דאורייתא', והיא הבסיס להענקת דמי חנוכה שהתחילה כנראה כתמיכה בנערים לומדי תורה והמשיכה כמנהג חביב של סבים וסבתות.

שמעון אחי עזריה

כדי לבטא את העוצמה והמשקל של 'תמכין דאורייתא' וכח השותפות בלימוד התורה נזכיר כי במשנה הראשונה במסכת זבחים מופיע ציטוט בשם התנא 'שמעון אחי עזריה' רש"י מסביר זאת בזבחים דף ב' עמוד א' שהכינוי הזה לתנא שמעון כ'אחי עזריה' בא על שם שהיה ביניהם הסכם 'יששכר וזבולון'. עזריה עסק במסחר וסיפק את צרכי אחיו שמעון, והתנו ביניהם שיהא לעזריה חלק בשכר תלמודו של שמעון.

ושמעתי בשמו של אחד מגדולי התורה הגאון רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל שהעמיק את ההבנה במשנה הזו. אין כאן רק איזכור נחמד של עזריה יחד עם השם שמעון כדי לתת לו כבוד והוקרה.

אלא שעל פי הכלל שמחייב אמירת דבר בשם אומרו בלימוד התורה, נחשבת המימרא התלמודית של שמעון כאילו נאמרה גם מפי עזריה והיא מצוטטת על שם שניהם.

השותף יחכים בעולם הבא

משקל נוסף שיש לשותפים בלימוד התורה נמסר בשם גדולי הדורות, שמאחר ובעולם הבא השכר הוא רוחני והזוכים יושבים בישיבה של מעלה ועוסקים בתורה, אם כן מה יעשו אלו שלא עסקו בתורה ויש להם זכות לימוד תורה? איך הם יבינו את הסוגיות העמוקות בנגלה ובנסתר הנלמדות שם?

אלא שבהכרח שהם זוכים להיות שותפים במידה כה גבוהה שהם גם יזכו להבין כפי שמבין השותף שלהם

כותב השורות זוכר שמרן הרב שך זצ"ל הזכיר רעיון זה כמדומה בשם החפץ חיים - בהלוייתה של הרבנית הינדה כהנמן אשת הגאון מפוניבז' מייסדה וראשה המיתולוגי של ישיבת פוניבז' בארץ ישראל ומקים עולה של תורה אחרי השואה. לאמור שגם אשה התומכת בתורה (וזה כמובן מתייחס גם לכל אשה התומכת ומסייעת לתורתו של בעלה הן בפרנסת הבית, הן בנשיאת עול הבית) - תזכה בעולם הבא להבין את הסוגיות העמוקות הנלמדות כאילו היא למדה את התורה!!!

כמה מפעים הדבר, ואיזה תורות היו אמורים להשתרך לפני משרדי הישיבות והכוללים.

למזלנו הפגיעה בכף ירך יעקב היתה חלקית ועדיין יש המשכילים להבין את גדול הזכות, מעטים הם אלו שמבינים כמה הם מרויחים מתמיכתם בישיבות הקדושות! אבל בימי החנוכה שיש תיקון לפגיעה הזו כנזכר לעיל – יכולים להתעורר יותר לחיזוק ותמיכה בלומדי התורה – וזהו כאמור כפי הנראה שורש מנהג דמי חנוכה!