מה היית עושה אם הבת שלך היתה פוחדת שאת עומדת להרעיל אותה?

אם היית יודעת כמה הקדוש ברוך הוא רוצה שתהיי שמחה, אם היית יודעת כמה הוא רוצה שתחיי טוב, שתהיי מאושרת, כמה אהבה הוא אוהב אותך, כמה את יקרה לו - לא היית פוחדת מכלום. היית עוברת את המסע הזה שלמה ורגועה...

אחותי, כמו שה' לא רוצה שתעברי עבירות, ככה הוא לא רוצה שתחשבי שלילי, שתהיי עצובה ושתפחדי.

דמייני רגע את הבת שלך נכנסת אליך הבייתה ופוחדת ששמת לה רעל באוכל. דמייני שאת שומעת אותה לוחשת בבהלה: נראה לי שאמא שלי רוצה להרעיל אותי! היית נפגעת, נכון? היית נעלבת עד עמקי נשמתך. את הרי אוהבת אותה, זו הבת שלך, טרחת והכנת לה והשקעת בה וגידלת אותה במסירות... מאיפה באה לה המחשבה הזו?

בדיוק אותו דבר אנחנו עושים לקדוש ברוך הוא! אנחנו חיים בפחדים שאולי הוא הולך להרעיל אותנו חלילה, לפגוע, להכאיב, לקחת לנו, להפיל אותנו... אומר לך ה': בת שלי, אני אוהב אותך כל כך, אני הבאתי אותך לעולם הזה, אני נותן לך חיים, עולם שלם אני מסדר סביבך... למה את חושבת שאני רוצה להרע לך, למה?

זכרי, פחד - זה גרוע יותר מלחשוב שאמא שלך הולכת להרעיל אותך.

* * *

הם היו נכבדים ונישאים מעל ההמון, הם היו אנשים עם לב חזק אומרים חז"ל, כולם אנשים ראשי בני ישראל המה. הם, המרגלים, לא היו אנשים שהיה סיכוי שיפחדו מדברים מבהילים שיראו... אז מה קרה להם? הפחד הפיל אותם! ובכן, ממה הם פחדו? אומר הזוהר הקדוש שהם פחדו שאם ייכנסו ישראל לארץ,יעבירו אותנו מלהיות ראשים, וימנה משה ראשים אחרים... ועל שלקחו עצה רעה לעצמם, מתו הם וכל אותם שלקחו דבריהם... (זוהר בפרשתנו).

בגלל הפחד הם לא רצו להיכנס, ולכן ראו את הכל גדול ומפחיד. אם הם היו הולכים ברצון טוב ולשם שמיים, בביטחון בהשם ובאמונה - הם היו מצליחים בשליחות, והיו רואים את מעלותיה של הארץ. וגם אם היו רואים את העם היושב בה חזק, היה להם הכוח להתמודד עם כל קושי ולנצח. אבל הם פחדו שהקדוש ברוך הוא הולך להפיל אותם ולהוריד אותם מתפקידם הרם והנישא, וכשיש פחד - הוא גם מלא דמיונות, והאדם יכול לעשות כל כך הרבה טעויות.

אומר ה"שפת אמת" כי כולנו שליחים של הקדוש ברוך הוא. אנחנו צריכים לחיות מתוך תחושה של שליחות! פחד? מה פתאום! את שליחה של השם, יש לך תפקיד בלעדי שאין עוד לאף אחת בעולם. הוא מסדר את התפקידים ושומר על השליחים שלו מכל רע. תפסיקי לדאוג – תתחילי לחיות!