"מה, גשר ה'ביתרים' לא נמצא בביתר?!"

"איפה נמצא גשר המיתרים?", שאלתי את הילד שלי בן ה-5 שאלת ידע.

"בביתר", הוא ענה בביטחון, והתפלא מאוד לשמוע שהגשר ממוקם בירושלים. "אז למה קוראים לו גשר הבֵּיתרים?!". מתברר שלילדון זה היה ברור - הגשר נקרא "גשר הבֵּיתרים", והוא נקרא כך כי הוא ממוקם בביתר, עיר המגורים שלנו.

המקרה הזה הזכיר לי את הילד ששמע את המבוגרים משוחחים שוב ושוב על ט"ו בשבט המתקרב ובא, וכמה התאכזב לגלות שלמעשה אף דובי-שבט לא הגיע לבסוף לבקר בביתם...

או את הבת המתוקה שלי, שלחשה לי באוזן "אמא, את יודעת? אני אוהבת אותך אפילו יותר מחמצוץ...". לדעתה זו היתה מחמאה גדולה מאוד!

ואת הפעם ההיא שקשקשה על הקיר בשלל צבעים, והתפלאה מאוד (מכל הלב!) שאמא שלה לא מרוצה. "אבל קישטתי את הקיר. זה הרבה יותר יפה, אמא. לפני כן הוא היה סתם לבן".

הילדים שלנו לומדים את העולם. הם עדיין לא בקיאים בכל אוצר המילים והמשמעויות. לא תמיד הם מבינים את הדברים ורואים אותם כמו שאנחנו רואים אותם, ולפעמים הם קוראים את המציאות אחרת מאיתנו...

והנה סיפור נוגע ללב שממחיש את הדברים.

גננת אחת התקשרה אל הוריו של אחד מילדי הגן, וסיפרה בתרעומת על הילד שהתנהג שלא כשורה, וכשהיא דרשה ממנו להתנצל, הוא לא עשה זאת, אף על פי שהיא דרשה את זה ממנו מספר פעמים. ההורים פנו אל הילד, מתפלאים, על מנת לברר מה קרה. הילד אכן אישר את המעשה: "הגננת אמרה לי 'תתנצל', ועוד פעם היא אמרה 'תתנצל. תתנצל'".

"אז למה לא התנצלת?!", לא הבינו ההורים.

"אבל אבא", הילד כמעט בכה. "מה זה תתנצל?!".