עשרת הדברות הפרטיים שלך, שבלבך

כמה ידנו קלה על ההדק. כמה קל לנו לשפוט כשלא מדובר בנו...

אנחנו רואים אותם ברחוב, את נוער השוליים. משחיתים, מזיקים, מקללים, יורקים. וכל כך מהר אנחנו מתייגים ובטוחים – הם גסים, חצופים, פרובוקטיביים, מעצבנים, דווקאיים... אבל הם לא. הם כל כך לא. תאמינו לי שלא.

אנו עשויים לחוש לעג או אפילו התנשאות, רק לא הבנה שיש סיבה למצב העגום הזה, שקדמו לנראות הפרובוקטיבית הזו שנים של סבל. סבל שלפעמים אפילו לא היה נראה לעין, הוא רק שרף ובער מבפנים עד שכשל כוח הסבל והנער/ה בחר/ה לפרוק ולבעוט בכל, כי נמאס לו לסבול.

לא אשכח שבתוכנית ההכשרה שלי ללימודי קידום נוער, השתתפה פעם מפקחת גננות. זה די חריג, למעשה, כיוון שעל פי רוב הנשים שבאות ללמוד את התחום עוסקות או מעוניינות לעסוק עם גילאים גבוהים יותר, ובעיקר עם גיל ההתבגרות (הרי נוער בסיכון הוא קודם כל נוער, לא?!...). אבל באיזה שהוא שלב היא קמה נסערת, ועם דמעות בעיניים ביקשה לדבר. לא אשכח מה היא אמרה... וכך היא סיפרה: "באתי לכאן בלי קשר, לכאורה, לעבודתי כמפקחת גננות. סתם עניין שלי בנוער ורצון להכיר אותו ולעבוד איתו "מהצד". אבל אני יושבת כאן, ומרגע לרגע מכה בי ההבנה – לפעמים נוער בסיכון מתחיל מהגן! לפעמים כבר אז התפתחו דברים! אני יושבת כאן וחושבת על כמה מקרים שאולי טעינו. שאולי היינו צריכים לראות אחרת ולפעול אחרת, ולמנוע כל כך הרבה כאבי לב! לעסוק במניעת נשירה בגילאי גן?! כן. נשמע מוזר, אבל כן. גם גננות צריכות להכיר את תופעות הנשירה ומניעתה". זה היה נאום מטלטל וכואב, אבל כל כך מדויק ואמיתי.

צריך רק קצת לדבר איתם, מעט להכיר מקרוב, בשביל להבין כמה נשמות טובות יש שם. נשמות טובות שהעולם החשיך להם פנים. לעיתים כבר מגיל הילדות, לפעמים עוד קודם...

אז בפעם הבאה שתיפגשו איתם, תנו חיוך ומילה טובה... ואם תצטרכו להעיר על משהו או לבקש משהו – תעשו זאת באהבה וברגישות, ואולי הם גם ייפתחו לשתף אתכם ותלמדו מהם דבר או שניים על החיים.

מתחברת לנוער המתמודד? בואי להשפיע! תכנית ההכשרה המלאה ללימודי קידום נוער במגזר החרדי. etgar@htv.co.il