המינון הנכון הוא התשובה הנכונה

"שוקי, בוא הביתה מיד!".

"אמא, עוד חמש דקות, אני באמצע!".

כולנו מכירים את הקריאות הללו, ואת התשובות. לא פעם מגיעות אלי אימהות לייעוץ: "איך מעלים אותו הביתה, בלי המשפט: 'עוד חמש דקות', שנהפך לעוד שעתיים שלא בחרתי בהן?".

יום אחד הכנתי בצק שמרים לעוגה לשבת. לפתע נזכרתי שלא קניתי עלים למרק העוף שאני נוהגת להכין.

מיהרתי למטה, אל מוכר העלים, שליד בית הכנסת, ובדרך פגשתי ידידה מבוגרת מאוד, שביקשה ממני להתלוות אליה לביתה, כי יש לה להראות לי משהו חשוב.

אני מכירה את הדברים החשובים האלו. על פי רוב, אלו תמונות נכדיה וניניה המתוקים.

רציתי לומר לה שאינני יכולה, כי אני ממהרת ולא אספיק, אבל ידעתי שלא אוכל לעמוד כנגד תחינתה. טיפסתי עמה לביתה ועלעלתי בהנאה בתמונות נכדיה שכבר הכרתי מכל הפעמים שעברו.

רק לאחר מספר שעות הגעתי בחזרה לביתי, מצוידת בעלים למרק שרציתי לבשל.

כשנכנסתי למטבח נזכרתי בבצק. לא יכולתי שלא להיזכר בו.

הבצק שהכנתי תפח ותפח בתוך הקערה, עד שגלש, אל השולחן שתחתיו. נכון, קערת מיקסר גדולה הכילה אותו, אבל הוא תפח יותר מידי, עד שמצא עצמו שרוע סביב לקערה.

עמדתי נפעמת, מבלי דעת מה אני עושה עם הלכלוך הזה ובכלל עם הכנת העוגה. התחלתי לנקות את הסביבה, וככל שניקיתי כך גיליתי שעוד חלק מלוכלך, עוד חלק מהשולחן ועוד חלקים מסביבתו. עוד חלק מהבצק עף לצדדים נדבק לקיר הימני, וחלק אחר הועף אל מרכז המטבח.

איך זה קרה? איך תוך שעות ספורות נהיה כזה חורבן? איך מנקים את המיקסר הדביק, איך מנגבים את האזור הנגוע?

מצאתי את עצמי מנקה אט אט כל נקודה ונקודה, תוך כדי שאני חושבת לעצמי וגם מבינה:

בעצם, המהפך במטבח לא חשוב ולא מעניין. אני אוהבת ללמוד לקחים, וזה מה שחשוב לי באופן אישי.

אחרי מהפך כזה, כנראה לא אשכח עוד בצק שמרים הנועד לתפיחה, כך שישלש את נפחו וגם יתפח פי ארבעה, פשוט לא אשכח לעמוד על המשמר. לא אתפתה לרדת למטה, אם יש סכנה שלא אשוב בזמן. אעמוד על המשמר על ילדי שרוצה לרדת ולשחק בחצר. לא אתן לו לרדת לשם, אם יש סכנה שלא ישוב בזמן.

קשה יותר להחזיר את הילד לבית לאחר שירד, קשה יותר להחזיר את הבצק לקערה לאחר שתפח, אבל אם מנסים לתפוס את הדבר לפני שמתחוללת הסערה, קל יותר לטפל ולהגיע למטרה.