מחקר: התעדכנות שוטפת באקטואליה מעוררת קשיים נפשיים כמתח, חרדה ודיכאון

מחקר חדש של חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצביע על כך שתקופת הקורונה גרמה למצוקות נפשיות שהגבירו את תחושת חוסר הסובלנות ואפילו עוינות בין אזרחים עם עמדות פוליטיות מנוגדות בישראל ובארצות הברית.

המחקר נערך בהובלת ד"ר מיטל בלמס מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות ופרופ' עירן הלפרין מהמחלקה לפסיכולוגיה, בשיתוף עם הדוקטורנטית טל אוריאן-הראל. המחקר עסק המחקר עסק בקשיים נפשיים (חרדה) בתקופת הקורונה וכיצד הקשיים האלו השפיעו על המרקם החברתי-פוליטי והיחסים בין קבוצות פוליטיות שונות באוכלוסייה.

המחקר ערך סקרים מייצגים בקרב מאות אזרחים ישראלים ואמריקאים בגילאי 18 ומעלה, בעלי עמדות פוליטיות מגוונות ומעמדות סוציו-אקונומיים שונים.

מן המחקר עולה שככל שרמת החרדה (אשר נמדדה על ידי מדדים פסיכולוגיים מתוקפים) בשל תחלואות הקורונה גבוהה יותר, כך אנשים מפתחים תחושת איום גבוהה יותר מהצד הפוליטי השני, מה שמוביל בתורו לעוינות בין קבוצות פוליטיות באוכלוסייה האזרחית, שנאה כלפי הצד הפוליטי השני, רצון להדיר אותם מהחברה, חוסר סובלנות פוליטית ומרחק רגשי מאותם אנשים עם דעות פוליטיות מנוגדות.

"מגפת הקורונה התווספה למגפה שהיתה קיימת קודם לכן במדינות רבות בעולם", מסבירה ד"ר בלמס. "מגפה חברתית של קיטוב רגשי בין קבוצות פוליטיות". עוד מסבירה בלמס כי "אדם שנמצא במצב נפשי מעורער מפתח תחושת איום כלפי גורמים שונים ממנו בסביבה שלו. תחושת האיום לא תמיד בהכרח תהא קשורה לסיבה שבה הוא נמצא בחרדה (מחלת הקורונה במקרה הזה). תחושת האיום, במצב החברתי-פוליטי הקיים הופנה לקבוצה הפוליטית המנוגדת".

מחקר נוסף מצא מתאם מובהק בין חשיפה מרובה לתקשורת חדשותית בתקופת הקורונה לבין תסמיני דיכאון. "לתקשורת יש תפקיד קריטי במגפה החברתית המתרחשת בישראל ובתיווך בין המצב הנפשי של הציבור לבין הקיטוב הפוליטי שהולך ומתעצם", מסבירה בלמס.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שהתעדכנות שוטפת באקטואליה מעוררת קשיים נפשיים כמו מתח, חרדה ודיכאון, במיוחד בעתות משבר או מתיחות ביטחונית, כאשר יש חשיפה מתמשכת למידע שלילי, כמו בסיקור המתמשך של מגפת הקורונה. בנוסף, נמצא שאנשים עם קשיים נפשיים בעקבות דיווחי חדשות בקורונה חשים יותר חוסר סובלנות ועוינות כלפי קבוצות פוליטיות שונות.

החוקרים מציינים כי ההשלכות החברתיות של המגפה מרחיקות לכת, והמנהיגים צריכים להתחשב בכך בניהול מדיניות השיקום. "ראשי המדינות יכלו לנהל את המשבר אחרת, באופן שימזער את הנזקים החברתיים. רצוי שנסיק מסקנות כדי למנוע תוצאות דומות במשברים אחרים. המיקוד של הפוליטיקאים בשתי המדינות צריך להיות בהורדת מפלס החרדה באוכלוסייה ולתרום לאווירה פחות עוינת בין הקבוצות הפוליטיות על ידי דוגמה אישית", מסכמת בלמס.