5 אבני דרך לזכות בשיתוף פעולה מצד הילד

ילדים לא תמיד מגישים לנו את עזרתם בצורה הנוחה ביותר.

לא פעם הם "מוציאים לנו את הנשמה" – כפי שאומרים לי הורים רבים. "אני לא מסוגל לבקש ממנו עזרה, כבר יותר נוח לי לעשות לבדי".

האם כך צריך להיות? האם נכון הדבר, שהורים יעשו הכול לבדם, רק מכיוון שהילד מסרב לעשות?

אפשר לתקן את הדבר ולשפר אותו. כיצד?

הנה מספר כללים לזכות בשיתוף פעולה מצד הילד.

1. יותר מידי איסורים וכללי "לא תעשה" - יביאו דווקא ל"כן אעשה!"

ילד לא משתף פעולה עם איסורים רבים מדי.

כשאוסרים עליו יותר מדי – הוא מזלזל באיסורים.

הוא כאילו אומר: "אינני יכול לעמוד בכללים שלכם, אני שובר את הכלים!", והוא שובר את המוסכמות.

2. אל תדברו בכלליות ובסמלים – הסבירו את עצמכם במילים

הורים נוטים לדבר בציווי: "אמרתי לך לנקות את החדר, נכון?".

הוא חושב שניקה. הוא עונה שניקה. אתם לא מסכימים אתו.

למה אתם מתכוונים באמרכם: לנקות את החדר?

"אמרתי לך לשמור על הקטנה!".

 הוא שמר עליה שלא תטפס, הוא לא בדיוק ידע שהתכוונתם לכך שיעסיק אותה וישחק אתה יחד.

במקום לדבר בציווי, דברו בצורה ברורה ומפורטת.

3. אל תחשבו שאיומים תמידיים יביאו לציות – הם עוברים לו ליד האוזן פשוט

נראה לכם שאתם מאיימים עליו, ותצליחו כך לשנות אותו?

לגמרי לא נכון.

ככל שתאיימו יותר– כך האיומים שלכם יישמעו פחות.

4. במקום לומר את ה"לא!" שלא משפיע – אמרו את ה"כן" שיכריע

הרבו לומר לילד מה כן, ולא לומר לו מה לא.

"אני מרשה לך להביא היום חברים הביתה ולעשות פה פיקניק", במקום: "לא מרשה לך ללכת לים, הבנת?".

"אתה יכול לקחת לך את העוגה מהארון", במקום להתווכח על: "לא מרשה  לך לגעת בעוגיות האלו!".

5. אל תרבו להשתמש בעונשים כל היום – בוודאי לא כאלו שאין בהם הגיון

עונש היא לא מילה של יום יום. עונש צריך לבוא, אם בכלל, רק כשכלו כל הקיצין.

כשמשתמשים אין סוף פעמים בעונשים, הם מאבדים את הכוח שלהם.

אפשר לראות בתים שבהם משתמשים הרבה מאוד בעונשים, ודווקא שם הילדים מתנהגים גרוע. לעומת זאת, בתים, שבהם אין משתמשים כמעט בעונשים, והפלא ופלא, הילדים רגועים ופחות מרגיזים.

המעיטו את השימוש במילה עונש, ובמושג עונש.

יש כל כך הרבה מה לעשות כדי לזכות בשיתוף פעולה מצד הילד, מלבד לנהוג בעונשים.

מתוך הספר "5 אבני דרך לחינוך ילדים", מאת מנוחה פוקס.