היסטוריה וארכיאולוגיה

תעלומה: היכן קבור יתרו, חותן משה? והאם יתכן שצאצאיו הם דרוזים?

עם קריאת פרשת יתרו, ניסנו להתחקות אחר עקבותיו ובקרנו במתחם הקבר המפואר, שוחחנו עם מנהלי המקום, ושמענו על מסורת אבותיהם. לאחר מכן עיינו במקורותינו, להבדיל, והופתענו. מה דעת תורה על טביעת כף רגלו של יתרו? וגם: האם כאן נטמנו האם והרעיה של משה רבינו? מחקר מרתק

| ט"ו אדר התשע"ז |
יתרו | פרשת יתרו (צילום: shutterstock)
אא

יתרו חותן משה מוזכר בפרשת השבוע כמי שזכה וזיכה את ישראל בסדרי משפט ודין מתוקנים, ואף הסכימה השכינה על דעתו.

יתרו אף זכה לכבוד ולהערכה רבה, כאשר כל גדולי ישראל, בראשות חתנו, משה רבנו, נאספו לסעודה לקראת בואו. אומנם, מה היה בסופו של יתרו, ומה לו ולאומה היהודית כיום – לא הרבה אור נשפך על כך במקורות. אותנו הנושא ענין, ולפיכך חשבנו לחקור מעט בעניין, ולשם כך לנסות להתחיל דווקא מהסוף...

הכל כתוב בתורה, אולם למיעוט דעתנו וידיעתנו בקשנו להיעזר בידוע כיום, ולכן החלטנו לבקר במה שקרוי כיום קברו של יתרו. כך יצאנו לדרך.

אכן, בצפון הארץ, ליד כפר חיטין, אי שם על אם הדרך, ישנו בית בן כמה קומות, רם ומתנשא, ובו מצויה מצבה אותה מכנים לפי המקובל כבר דורות ארוכים "קברו של יתרו", או "נבי שועייב" בשפת המקומיים, והיינו הנביא שועייב. באתר מצוי קומפלקס מרשים הבנוי מאבן שיש, ובמרכזו נמצא מבנה הקבר שהוא בעל כיפה עגולה לבנה. בתוך המבנה נמצאת מצבת הקבר המכוסה בפרוכת, בנוסף, כולל הקומפלקס אולם לקבלת אורחים, חדרי לימוד ועוד. הכניסה לאתר היא ללא תשלום.

כיום, הדרוזים שולטים במתחם, והם פיתחו שם מערכת שלימה שתהווה את עיקר מרכז דתם לכל העולם. הם שולטים במקום ביד חזקה, והאורחים חשים כי עליהם להתנהג לפי כלל המארחים.

עם כניסתנו למתחם הענק מצאנו את האיש המופקד על אירוח התיירות במקום. האיש, לבוש תלבושת דרוזית מסורתית ובעל שפם אדירים, אינו חדל ללהג ולפטפט בשבח דתם ומנהגם, תוך שהוא תוקף בלעג שנון כל מוסכמה והבנה אחרת. מי שחפץ לצאת בזריזות מהאתר עליו להנהן בראשו ולהתקדם, שכן ויכוח גורר אחריו מערכת של ראיות ודעות קדומות, בלתי מוכחות בעליל, כמובן.

ובכן אחר שהוכרחנו לחלוץ נעלינו, ולאחר המתנה מרובה עד שכל המתפללות דרוזיות שהתפללו שם יצאו, רק אז הורשינו להכנס בלאט על גבי השטיחים האדומים, פנימה. אגב, הדרוזיות מקפידות לכסות פניהן ברעלה, ולהכנס באופן צנוע.

בד בבד הקשבנו לדבריו של הדובר המשופם תחילה, בכדי לדעת מהי המסורת המקומית. שמענו שמסורת אבותיהם בידם שהם הם צאצאי יתרו, והם קוראים לו "שועייב", ומציינים שידוע להם שאצלנו יש ליתרו שבעה שמות, וזהו שמו השמיני לדעתם... הם טוענים עוד כי באחרית ימיו עבר יתרו להתגורר במערה באזור חיטין. במערה זו מת בשיבה טובה. שם קברו אותו, והקימו מצבה במקום הקבורה.

מסורת דרוזית נוספת גורסת כי בלילה שלפני קרב חיטין [הקרב הגדול שהכריע בימי הביניים בין המוסלמים לצלבנים, ובו ניצח המלך המצרי שכנראה רבנו הרמב"ם היה רופאו האישי], חלם סלאח א-דין על מלאך, אשר הבטיח לו ניצחון בתנאי שלאחר הקרב ירכב עם סוסו מערבה. המלאך הבטיח כי מקום עצירתו של סוסו יהיה אתר קבורתו של שועייב. על פי מסורת זו, סלאח א-דין אכן רכב מערבה בתום הקרב, איתר את מקום קבורתו של שועייב, והדרוזים בנו את האתר במקום.

היה או לא היה? עובדה היא שאתר נבי שועייב הורחב ושופץ לאורך השנים. החלק הישן ביותר במתחם העומד כיום נבנה לפני כשלושים שנה, לאחר שמנהיגם הרוחני של הדרוזים, שייח' מוחאנה טריף מג'וליס, זימן אספת נכבדים לדיון בנושא בנייתו של מתחם חדש. משום כך, עד היום תמונתו ותמונת אביו תלויים לראווה בגודל ענק מעל הקבר. משלחת נכבדים יצאה לסוריה וללבנון כדי לגייס כספים לבניית המתחם. הקהילה הדרוזית בגליל ובהר הכרמל תרמה אף היא סכומי כסף נכבדים.

בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל פרצה מחלוקת בין הדרוזים לבין המועצה המוסלמית העליונה, לגבי השאלה מי בעל האפוטרופסות על האתר. לימים, הממשלה העניקה המדינה אפוטרופסות מלאה לדרוזים על המתחם ועל מאה דונמים הסובבים לו. תחת הנהגתו של שייח אמין טריף, האתר שופץ והוספו לו מספר חדרים לאירוח הדרוזים הבאים מכל חלקי העולם.

עד כאן סיפוריהם של המארחים אותנו. אולם מעניין, ראשית, לבדוק אחת לאחת את מהימנותם [ואגב, מהתרשמותנו, למרות האדיבות והברק החיובי בעיניים, לא כדאי להשאיר ילדים ללא פיקוח מול הרצאתו של האיש הנהנה להתווכח ויכוחי דת. יש לו ציטטות עלומות מהקוראן כמו גם תובנות בדבר גילו של העולם, בכירותו-כביכול של הקוראן וכדומה, דברים שאינם נכונים לפי עקרי אמונתנו כמובן].

 

המקורות היהודיים לאתר

מעלעול קל בספרות היהודית שלנו, מצאנו בספר "מסע מירון" לרבי מנחם מנדל ראבין את האופן שבו הוא מתאר את מסעו שלו באיזור, וכה כתב: "משם נסענו כחצי שעה, ובאנו לכפר חאטין, העומד קרוב לרגלי הר תבור, ועל ראש ההר נראה עוד מבצר עתיק. הכפר ההוא מבורך מכל טוב הארץ, כרמים וזיתים ועינות מים. גם האתרוגים הטובים יגדלו שמה. הייתי בכרם חמד אשר קנה הרב הגאון מופת הדור, האב"ד דקהלת פיעטרקאב, נשיא כולל ווארשא, שם הרבה אילני אתרוג יגדלו. ראיתי עליהם כמה אתרוגים, מהם קטנים גם גדולים. משם עלינו קצה ההר, מקום קבר יתרו חותן משה רבינו עליו השלום, ועליו נבנה בית גדול ורחב ידים מאד, נבנה מאבני גזית בהוד נהדר מאין כמוהו. נתננו שכרנו לשומר הבית לעזוב אותנו ללכת אל מקום קברו. טרם הגענו עוד אל הפתח ציוה עלינו לחלוץ מנעלינו. כה עשינו, ובאנו אל הבית הגדול ורם מאוד, מרוצף באבני שיש, אורך הבית כשבעים אמה ורחבו כשלשים. וקרוב לקצה הבית אשר מנגד להפתח, שם הוא קברו. גדר עצים משולבות יסובבו קברו מתואר בשרד בצבע ירוק, ועל קברו מכסה אדרת ממשי אדומה וירוקה, סרוח עד לארץ, ונרות שמן דולקים לפניו... ואמרנו איזה קפיטול תהלים ויצאנו משם...".

עדות מעניינת נוספת מתקופת רבותינו הראשונים ניתן למצוא ב"אלה סימני כתבי הקברות" לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפאריז, הכותב: "בכפר חטים יתרו חותן משה רבינו וציפורה לחיי העולם הבא".

בספר "בתוצאות ארץ ישראל" מעיד הרב הכותב: "הלכנו לכפר חטים, שם יתרו חותן משה ועליו בניין נאה, עשו שם הישמעאלים בית תפלה. וראינו שם חלון המערה, שכן דרך הישמעאלים לעשות בית תפלה שלהם סמוך לצדיקים".

גם הספר "שבילי דירושלים" מתעד בזה הלשון: "בין טבריה לצפת פוגשים בשבעה מקומות, והם כפר חטים או חטין, והוא כפר עתים שבמשנה או כפר חטיא שבגמרא. ואינו חשוב, זולתי על ידי שתי מצבות קברים, שאומרים שהם קברי יתרו חותן משה ויעקב איש כפר חיטיא עליהם השלום.

קברו של יתרו בכפר חיטין, נבי שועייב, נזכר כבר גם ע"י ר' שמואל בן שמשון, שעבר בארץ בשנת ד' תתק"ע, וכן ע"י ר' משה ירושלמי בעל "ידי משה", שביקר במקום בשנת תקכ"ט, וכותב: "חטין, לדרומה הר גדול, ובתחתית ההר גנים יפים וגדולים. ליד הגנים חצר גדולה במעלה ההר, ויש לעלות כמה מעלות כדי להגיע לחצר זו. בחצר עולים שוב במעלות לחדר אחד, ובו קבור יתרו חותן משה בתוך ארון של אבן. ולפני הארון תלויה פרוכת של משי. ולפני הפרוכת תלויות שתי מנורות הדולקות יומם ולילה. לימין החדר פתח לחדר אחר, ובו מונחת אבן שיש, אמה ארכה וחצי אמה רחבה".  

גם באיגרת ר' יוסף דמונטנייא תיאר: "הלכתי מצפת לכפר קיני, ומצאתי בדרך חבקוק הנביא... ויש כפר סמוך לו שנקרא על שמו. ויתרו חותן משה רבינו עליו השלום גם הוא קבור בדרך ההוא".  

מצינו, אם כן, כי המסורת הזו כבר מובאת בפי קדמונינו, ואינה מיוחדת רק לדרוזים, להבדיל, לבדם, אלא מאבותינו היא.

 

איך קרה שיתרו הגיע לשם?

אחר כל זאת נותר בידנו לברר, איך קרה שיתרו הגיע לשם? האם הוא הגיע לארץ ישראל לפני שעלו עם ישראל עצמם?

מתי מת יתרו, האם לאחר חתנו משה רבנו שלא זכה להיכנס? או שמא לפניו?

הבה נעקוב יחדיו מה אירע לאחר ביקורו של יתרו במדבר. ובכן, בפסיקתא [זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק י"ח] מובא כי כששלח משה את חותנו נתן לו מתנות רבות, ובקש ממנו:                                                                                                                                                                                                                                                                         "אתה נתת לי עצה טובה, והקב"ה הסכים לדבריך, אל נא תעזוב אותנו. אמר לו, כלום הנר מהנה אלא במקום חשך, אף אתה חמה, ואהרן אחיך כאור הלבנה, מה יעשה הנר בחמה ובלבנה, אלא אלך אל ארצי ואגייר כל בני מדינתי, שאביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה, וכן עשה. שנאמר, 'ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, וילך וישב את העם' (שופטים א' ט"ז). לכך נאמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, הלך לגייר את בני משפחתו, שנא' 'ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב' (דה"א ב', נ"ה), יעבץ קרא לאלהי אבותיו שירבה גבולו בתלמידים, שנאמר 'ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי' (שם, ד', י'), וכתיב 'ויבא אלהים את אשר שאל (שם שם שם), זימן לו הקדוש ברוך הוא את בני קיני ולימדם תורה'...".

מה למדנו ממדרש זה? האם יתרו הצליח לגייר את כל צאצאיו? אם כן, הרי הדרוזים אינם ממנו. ושמא לא הצליח לגייר את כל צאצאיו? שכן היו לו כמה בנות. שמא חתניו לא הסכימו לדעתו, ואולי הם המה הדרוזים?

בנוסף, יש לתהות מתי מת יתרו, האם לפני או אחרי משה רבנו וכניסתם של ישראל לארץ. שכן באוצר המדרשים [עמוד 372 – ואומנם כבר נודע שמדרשים אלו אינם מוסמכים במסורת] מובא שבזמן פטירת משה רבנו "אמר משה אל ה': אבי אשתי יתרו מת וגם אחי אהרן מת ואם אני אמות על מי אעזבם... התדמה כי אשכח את בניך אם יתפללו אלי כזה? והנה בניך יהיו לי לפקדון. ועתה נשק לבניך ולאשתך, יען כי קרבו אלה אשר יקחו את נפשך ולא תוסף לבא הנה..." משמע שחמיו מת ורק אשתו ציפורה עדיין נותרה בחיים.

ואומנם, כאמור, ישנן מסורות שאף ציפורה נקברה בסמוך לקבר אביה בכפר חיטין. ואולם ניחא היא, אך אביה, אם מת כבר בשהותם במדבר, מדוע העלוהו לקברו דווקא בצפון הארץ, מקום אשר לא היה שם עדיין ולא היו שם משפחתו.

בד בבד, נעיין בבית מדרשו של רבנו הרמב"ן בפרשת השבוע, שמכריע דברים בענין [שמות פרק י"ח], וכותב כי "נראה לי שאמר כאן (בפסוק כ"ז) 'וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו', שהיה זה בשנה הראשונה, והלך לו אל ארצו וחזר אליו. ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו וחזר למשה ועודנו בהר סיני, כי קרוב הוא למדין, כמו שהזכרתי, שהרי בנסוע המחנה באייר בשנה שנייה כשאמר לו משה 'נוסעים אנחנו לכה אתנו' (במדבר, י', כ"ט), וענה אותו 'לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך' (שם, ל'), התחנן לו משה מאד ואמר לו 'אל נא תעזוב אותנו וגו' והיית לנו לעינים, והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך' (שם לא לב). ולא השיב אותו דבר, ונראה שקבל דבריו ועשה כרצונו ולא עזבם:

וממשיך הרמב"ן ומבאר: "אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק, ובאו והתחברו עוד אל ישראל, והיו בירושלם בני יונדב בן רכב, אולי במות משה חזר לארצו הוא או בניו. ואפשר שהיה הקני היושב עם עמלק ממשפחת יתרו, לא בניו, ועשה חסד עם כל המשפחה בעבורו כאשר עשה יהושע עם משפחת רחב (יהושע, ו' כ"ג). ודעת רבותינו כך היא שהלך עמהם. אמרו בספרי (בהעלותך ל"ד א'), שנתנו לו דשנה של יריחו, והיו אוכלין אותה עד שנבנה בית המקדש, ת"מ שנה. ורש"י עצמו כתב זה בסדר בהעלותך (במדבר, י', ל"ב). אם כן חזר אליו. ובמכילתא (כאן) אמר לו 'הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים', יכול שהלך ולא חזר, ת"ל ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וכו':

הנה למדנו בדברי הרמב"ן שספק היה לו להיכן הלך יתרו ומי אלו שקבלו את יריחו, האם בניו עצמם או משפחתו. מאידך, הספורנו לומד דברים כפשוטם [במדבר, פרק י'], וכותב "כי אמנם יתרו חזר אל ארצו כאמרו 'וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו' (שמות, י"ח, כ"ז), ובניו הלכו עם ישראל בלי ספק, כמו שהעיד בספר שופטים באמרו ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים". ובנוסף מצדד הספורנו [שמות, פרק י"ח] על יתרו "כי לא רצה ללכת עם ישראל לארץ, כאמרו 'לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך' (במדבר, י', ל'). וזה אולי מצד זקנתו, כענין ברזלי באמרו ישוב נא עבדך ואמות בעירי, עם קבר אבי ואמי". ומשמע שחמד את מקום קבורת אבותיו לעצמו, ולא שרצה להקבר בארץ ישראל. ואולי לא נתקיימה מחשבתו, כי בניו הביאוהו לארץ ישראל עימם לאחר מכן, או שהעלו עצמותיו מקברי אבותיו".

ומעניין עוד להוסיף בזה כי דעת רבנו אור החיים [במדבר, פרק י'], שנחלקו התנאים האם נותר עימהם יתרו בגירותו ולפי דעת רבי יהושע, אחרי שהתחנן משה לחמיו שמא יהיה חילול ה' במה שיעזוב אותם אחר כל זה, "כי יאמרו שעמד על אמונתם והחשיבוהו כל כך ועזב אותם אין זה אלא שלא הוצדקו אצלו מופתי האמונה, ואין נכון עשות כן, וכשלא קבל, גרשו משה מכבודו של עולם".

כלומר, שגרשו מהיות גר צדק כייעו"ש! ולפי זה אולי מובן מדוע וכיצד יכולים הדרוזים להתייחס אליו עצמו. 

אגב, לגבי המחותנת של יתרו כתב רבנו השל"ה באיגרתו שהיא אכן חייה בסמיכות מקום, וזו לשונו:  "חידוש אחד אכתוב לכם, שלא הייתי יודע ולא ראיתי בשום מדרש, כי יוכבד, אם משה רבינו ע"ה, חייתה זמן רב ונכנסה לארץ הקודש, וקבורתה היא בטבריה".

 

האם כדאי להתפלל בקבר של יתרו?

בספר שאילת רב [דף פ"ח], הביא שאלות רבות שנשאל הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א, וביניהם הביא בזו הלשון: "האם כדאי להתפלל בקבר של יתרו הנמצא כמה דקות מטבריה?", והשיב: "כמו כל קברי הצדיקים" עכ"ל. ובקונטרס גם אני אודך [ח"ג], בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, שאל האם ראוי לתת השם יתרו, והשיבו: מותר. ושמא סבר הרב כי כפשטות דברי חז"ל, שהתגייר.

בקונטרס "מריח ניחוח" לידידנו הר"נ אבוחצירא, כתב בהקשר זה בזה הלשון: "ומצאתי בספר כתר שם טוב [ח"א ענף חמישי אות ה'], 'יש אומרים שאין לקרוא אחר הגרים כגון אונקלוס יתרו וכדומה', עכ"ל. ובהערה מ' ציין מקורותיו, וז"ל כן כתב הגאון רבי דוד זכות בספר זכר דוד [מאמר א' פרק צ"א דף ת"ו ע"א], שאין לקרוא אחר הגרים כגון אונקלוס או יתרו וזה לשונו: "אין המנהג בבני ישראל לקרוא את בניהם בשם הגרים, כגון יתרו, אונקלוס וכיוצא. וכל העושה כן אינו אלא מן המתמיהין. ונראה לי דהיינו טעמא דאין בחינת נשמות הגרים שוה לבחינותינו, כמבואר שהם תחת כנפי השכינה ואנו למעלה מכנפי השכינה, מלבד ששרשן משונה ממקום אשר חוצבנו. ואציין כאן שלא ראיתי בספר 'שם הגדולים' לחיד"א במערכת יו"ד חכם שנקרא בשם יתרו. וכן עיינתי בספר 'מלכי רבנן' לרבי יוסף בן נעים זצ"ל, ולא ראיתי שיש חכם שנקרא בשם יתרו. וכן עיינתי בספר 'ארזי הלבנון', ולא ראיתי שם חכם שנקרא בשם יתרו...

"וידידי היקר הרה"ג מרדכי חיים שליט"א, עורך ומחבר גליון פנינים, אמר לי שבספר מקבציאל, והוא י"ג חוברות שיצאו לאור מידי חודש בחודשו בין השנים התרצה-התרצ"ו ע"י העורך מוה"ר הגאון העניו  שלמה מאזוז זצ"ל – ושם בחוברת ח' סימן כ"ב עמי קס"ג מובא חידושי ש"ס, וחתום עליהם "יתרו בכה"ר כצי"ר כהן ס"ט, חארא  צגירא". ע"כ הרי לנו שהיה אחד מחכמי תוניס שהיה נקרא יתרו, וכפי הנראה היה שם זה נפוץ בתוניס..."

עד כאן מדבר הרב אבוחצירא. ואגב, הרי בתוניס גם עושים השבוע את "סעודת יתרו". חשבנו אולי למצוא משהו לענייננו. שאלנו אצל זקני העדה לפשר הקשר אל יתרו. נאמר לנו כי הנה יש הטוענים כי זו סעודת הודיה על סיומה של מגֵפה שהפילה חללים רבים, בעיקר בקרב בנים זכרים. המגֵפה נפסקה בשבוע של פרשת יתרו, ולכן מקיימים בשבוע הזה את הסעודה. על-פי המסורת הזאת, נהגו להאכיל את הילדים שנפגעו במגֵפה בבשר יונה, שנחשב בעל יכולת לחזק את החולים. לכן גם היונה היא במרכז שולחן הסעודה. הסבר נוסף לסעודה זו נעוץ בפרשת השבוע, שבה נאמר: "ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוקים". לזכר הסעודה, שסעדו אהרון וזקני ישראל אצל יתרו, עורכים יהודי תוניס "סעודת יתרו" בשבוע שקוראים בו את הפרשה.

הסבר שלישי קשור בקריאת עשרת הדיברות. שבת פרשת יתרו הייתה הזדמנות לילדים הקטנים שלמדו קריאת התורה לקרוא בתורה בפעם הראשונה את עשרת הדיברות. לציון החניכה הזו והטקס היו ההורים עורכים חגיגה וסעודת מצווה, וכך נשתרש המנהג.

 

טביעת כף רגלו של משה רבינו?

במתחם הקבר מצוי ממצא מרתק והוא נראה כמין טביעת כף רגל של אדם בעל רגל גדולה.

כפי הנראה, קיים ויכוח נצחי בין הדרוזים לשכניהם, למי לייחס את אותו ממצא מעניין. הם טוענים שטביעת כף הרגל שייכת ליתרו, ואולם יש המשייכים אותה למשה רבינו עצמו.

מוזר למשמע בפעם הראשונה, ואולם אנא קראו את שורות ההמשך.

מיד כאשר הגענו למתחם, "התנפל" עלינו דובר המקום, הוא ותרבושו בעל הכיפה האדומה ומחה נמרצות כנגד הטוענים שטביעת הרגל של משה רבינו היא. עוד אנו מעכלים את הידיעה החדשה וממלמלים כי חלילה לא חשבנו כך מעולם, כי לא ידענו בכלל על הממצא המוזר, החל הוא מחשבן בקול, ובכן אמר: הרי משה היה עשר אמות גובהו, ולפיכך צריך להיות שרגלו תהיה ענקית בהתאם, ומדוע אם כן כף הרגל המוטבעת אינה אלא בגדל פעם וחצי משל איש רגיל... אין זאת, סיים, ראיה היא כי של יתרו ולא של משה. מה גם שהרי משה לא נכנס ארצה, והיאך תהיה כאן טביעת רגלו.

חייכנו, אבל אחר כך מצינו את התיאור הבא בספר "מסע מירון", בהמשך התיאור הנזכר לעיל מביקורו במקום, וכה כתב אודות אותה כף רגל מפורסמת, כדלהלן: "לא רחוק משם, מכוון נגד הפתח, בתוך הרצפה רצוף אבן אחד ובתוכו שקוע מדרך כף רגל שמאל. אומרים שזה הוא מדרך כף רגל משה רבינו עליו השלום אשר הביאה אתה ציפורה אשתו בכניסתה לארץ. ואנכי בעת ראיתי לא נחתי כל כך על לבי הדבר הזה, אבל אח"כ בבואי העירה נודע לי כי הרב הצדיק קדוש ד' מאווריטש אשר מנוחתו כבוד בעה"ק צפת ת"ו, כאשר בא אל האבן חבק ונשק את מדרך הרגל הקדוש הזה, אף מלא אותו בדמע עינו. ירחץ אותו בדמעותיו אשר שפך כמים עליו. אז כאשר נודעתי, גם לבי נמס כמים אחרי אשר זכיתי להיות במקום הקדוש הזה מדרך רגל משה רבינו ע"ה, ומדוע לא עשיתי אנכי כן... ואמרנו איזה קפיטול תהלים ויצאנו משם...".

משמע שאותו צדיק אחז והבין שטביעת הרגל – רגלו של משה רבינו היא!

ומעניין, אותה מסורת מופלאה בדבר אבן שיש שעליה מדרך כף רגל יתרו, מובאת ע"י ר' משה ירושלמי בעל "ידי משה", שביקר במקום בשנת תקכ"ט, וכנראה שכאן שורשיה של המסורת המובאת.

 

מי העלים את קבריהן של אמו ורעייתו של משה רבינו?!

יוכבד וציפורה, אימו ורעייתו של משה רבינו, היכן טמונות? כך תהינו. האם יש אמת בדבר השמועות כי אף ציפורה קבורה באתר ובסמוך.

יתכן בהחלט שיש ממש בדברים, ואולם הדרוזים העלימו אותם במשך עשרות השנים האחרונות, בעיקר עקב רצונן לזכות באחריות הבלעדית על מתחם הקבר. ולכן להן טוב יהיה אילו רק יתרו קבור שם, ולא אחרים, הקשורים יותר לעם היהודי...

את אחת העדויות האחרונות בהקשר זה מצינו בספר "אבנים בחומה", עדויות ותיאורים של עולים מפרס לפני כמה עשרות שנים, וכה נכתב שם, עם דגש על יוכבד וציפורה:

"ביום שני קמנו בבוקר השכם להתפלל, ואחר נסענו בעגלות לכפר חטין לבקר את קבר יוכבד אם משה רבינו ע"ה וצפורה אשתו של משרע"ה, וכן את קבר יתרו.

"בשיירה היו שש עגלות שקראו להן דיליג'אנסים, ובכל עגלה נסעו עשרה אנשים. נסענו בין שדות חיטה ודורה שעה ארוכה, עד שהגענו אל הכפר. כפר חיטין הוא כפר גנים מוקף פרדסים ועצי פרי ומעינות מים. ריח עצי אתרוגים ולימונים מילא את האויר. קבר יתרו חותן משה הנקרא בפי הדרוזים נבי שועייב נמצא במסגד.

"ליד השער עמד שייך דרוזי וקיבל מכל אחד דמי כניסה. נכנסנו אל המסגד, חדר גדול ובמרכזו מצבה גדולה מכוסה כיסוי ירוק.

"והנה ביננו התעוררה השאלה אם מותר לקרות כאן מזמורי תהלים. כמה אמרו כן ואחרים אמרו לא... הדלקנו נרות ויצאנו מהמסגד.

"במרחק צעדים משם נמצאת מערה קטנה ונמוכה, שלפי המסורת קבורות שם יוכבד אם משה רבנו ע"ה וצפורה אשת משה. כאן אמרנו כמה מזמורי תהלים והדלקנו נרות.

"אתנו נמצא יהודי שזה מקרוב עלה מפרס, כשהגיע אל המערה התחיל להשתטח על הארץ, לקונן ולבכות ולקרוא את הקינה "סיני סיני איה משה", וכולנו השתתפנו אתו בקריאת הקינה. אח"כ ירדנו אל אחד הפרדסים על יד המעין, נחנו קצת, סעדנו את לבנו, עלינו על העגלות ולפנות ערב חזרנו אל טבריא...".

גם למעלה בקדש, בספר "ליקוטי דוד" [לנייאדו], כתב "במרחק תחום שבת למערבה [של טבריא]  יש מקום הנקרא מעון, והוא מדבר מעון אשר ישב שם דוד המלך ע"ה בברחו מפני שאול – קרוב לה כחצי תחום שבת יש מערה ובה קבורת יוכבד אם משה רבנו וציפורה אשת משה, ואלישבע בת עמינדב, ויש אומרים שגם בלהה וזלפה קבורים שם".

מעניין שהוא הוסיף גם את אלישבע, ומענין שאף מרים קבורה בטבריא, לא הרחק משם!

כך גם באיגרת לרבי דוד קונפורטי מביא: "סמוך לטבריה כחצי פרסה שם קבורת יוכבד אם משה רבינו וצפורה אשתו ומרים הנביאה ואלישבע בת עמינדב וקורין אותם האימהות ע"ה זיע"א".

בספר "דרך הקדש" שכתב הקראי [נחב"ש], כתב: "ובדרך הליכתנו ראינו מרחוק את קבר יתרו חותן משה רועה, ובצדו קבורת בתו צפורה אשת מרע"ה, ושם קבורת יוכבד אשת עמרם. וכן אמרו לנו הרבנים כלם שקבלה בידיהם זה הדבר דור אחד דור".

ובכן, העדויות מספרות על קבר במרחק כמה צעדים. אין היום משהו כזה. בעבר היה ידוע שבפאתי טבריא ישנו קבר אימהות, אותו ציינו באבני בזלת שחורות. לפני כמה עשרות שנים הן נעלמו, ולא נותר מהן סימן, כנראה בעיקר בעקבות הבניה החדשה בקריית שמואל. בחקירה שעשה ר"מ טולידנו בשנת תשט"ז נמצא באחת המפות באזור טבריה ציון קבר קדוש. חלקה זו הייתה רשומה בטאבו ע"ש "כוללות הספרדים רמב"ה" וכך זוהה המקום כ"קבר האמהות". וכך בקיר הדרומי של הגדר מופיע שלט האומר: "זה הקיר עומד על הקברים". מתחת לשלט יש גומחה להדלקת נרות.

אולם, לפי האמור כנראה יש להבדיל בין אותן אימהות שהיו ליד יתרו, והן כנראה הקשורות למשה רבנו, לבין אלו שנמצאו בקרית שמואל.

יש גם ציטטות המאששות את העניין, כגון: "וסמוך לשם [לטבריה] כמו מיל מערת יוכבד אם משה רבינו, ומרים בתה, וצפורה כלתה ואלישבע בת עמינדב, ויש שם ד' קברים ואינם יודעים שמותם" [אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז].

"קרוב לטבריא, מרים הנביאה בשדה, ויוכבד בכרם" [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן].

"משם [מהרמב"ם] הלכנו רחוק מיל למערה כמין כיפה, וצד שלמטה פרוץ, ויש ב' כוכין מימין וג' משמאל, וב' כנגד הפרוץ, ושם יוכבד ושתי כלותיה צפורה ואלישבע, והאחרים לא נודעו בשם" [רבי משה באסולה].

"חידוש אחד אכתוב לכם שלא הייתי יודע ולא ראיתי בשום מדרש, כי יוכבד אם משה רבינו ע"ה חייתה זמן רב ונכנסה לארץ הקודש, וקבורתה היא בטבריה" [איגרת ר' ישעיה הלוי הורוויץ מצפת].

אגב, בין קבר יתרו לקרית שמואל יש כשעתיים הליכה וכמעט תשעה קילומטרים, כך שבוודאי מדובר בשני קברים נפרדים לאימהות.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.9 (79 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים