הרב עובדיה יוסף זצ"ל

כמה שווה צדקה בשמיים? הרב עובדיה יוסף על השכר המצופה לעולם הבא

בזכות מה ניצלה ממוות בתו של רבי עקיבא? במה זוכה אדם הרגיל בצדקה? הדברים מלוקטים משיעורי הרב, ומובאים בלשון קדשו הטהורה

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90/ יואב ארי דודקביץ’)
אא

לרבי עקיבא בן יוסף היתה בת קטנה ששמה רחל, כלשון הגמרא  רחילא בתר רחילא אזלא, והיה הולך עמה בדרך, היו שם איצטגנינים חוזים בכוכבים, שבראותם אותה אמרו לו, נגזר על בתך זאת שביום חתונתה יכיש אותה נחש ארסי ותמות. שמע רבי עקיבא כך והצטער, כיון שידע שהם בקיאים בכך, אך השאיר את צערו בלבו.

כשגדלה והגיעה לפרק הנישואין, כולם בקשו את ידה, מי לא ירצה להתחתן עם בת גדול הדור. רבי עקיבא היה דוחה אותם כדי לאחר את הפורענות, אך כשבא המזל - 'אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה'', התארסה עם מישהו, ובליל החופה באו אנשים רבים לכבודו של רבי עקיבא, והוא היה עסוק עם כולם, נגמרה החתונה עשו שבע ברכות והלכו לביתם. ורבי עקיבא כל הלילה היה יושב ובוכה, ומתחנן לקב"ה שיבטל את הגזירה.

לכלה היתה מחט שתופסת את השיער, הוציאה אותה והכניסה אותה בריוח שבין לבינה ללבינה, הבנין לא היה גמור, כמו חפציבה... היא הרגישה שהסיכה אינה נכנסת בקלות, דחפה בכוח והלכה לישון.

בבוקר קם רבי עקיבא, הלך ודפק על דלת ביתה, בתי מה שלומך [בבכי]?

- כן אבא מה רצונך? אתלבש ואצא אליך.

כשבאה לקחת את סיכתה שתחבה בין לבנה ללבנה יצא אחריה נחש ארסי מת, הנחש היה אורב להכישה, וכשתחבה את הסיכה תחבה אותה בתוך עיניו, והוא פירפר ומת בלי שתדע כלום, בתחילה נבהלה והיו פניה חיורים כסיד, כשפתחה לאביה רואה את פניה חיורות ונחש מת לפניה,

- מה קרה שחוורו פניך?

אמרה, אבא כך וכך המעשה, כנראה שהרגתי אותו.

- בתי, תאמרי לי איזה מצוה עשית?

אמרה לו, אתמול היית עסוק עם כל האורחים החשובים שבאו לכבודך, והנה בא עני אחד ועמד על יד הפתח, בגדיו כולם היו 'נקבים נקבים חלולים חלולים', טלאי על גבי טלאי, ואיש אינו שם אליו לב, הוא עמד כגולם ואין מי שיגיש לו כלום. לקחתי את המנה שלי, הושבתי אותו, אכל וברך אותי.

אמר לה, בתי עשית צדקה, 'וצדקה תציל ממות' . יצא רבי עקיבא ודרש 'וצדקה תציל ממות', ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.

אדם אינו יודע מה קצוב לו בשמים, יש שקצוב לו למות בתאונת דרכים ויש שיהרג על ידי ערבי, המצוות והמעשים טובים הם מגינים עליו, 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם' , כמו חומה מסביבו ומפסיקים בינו לבין מלאך המות, 'ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף' .

הקב"ה משדד את מערכות הטבע בזכות הצדקה, כמה כבר שוה מנה של אוכל, ובזכותה היא ניצלה! והרי 'כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. על ידי הצדקה יקצוב לו הקב"ה חיים טובים גם אם יקלע למצוקה ח"ו וכפסע יהיה בינו לבין המות, 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ה' ישמרהו ויחיהו ואושר בארץ' . כשם שהוא ריחם על העני כך גם הקב"ה מרחם עליו.

אדם העושה צדקות, עושה קודם כל טובה לעצמו, 'גומל נפשו איש חסד', ולא יחכה לרגע האחרון, אלא יתן והקב"ה יקצוב לו חיים טובים. וכן אם לומד תורה, לומד לעצמו, 'אם חכמת חכמת לך', וכן הוא בכל המצוות. 'ובצדקה תכונני', אין ישראל נגאלים אלא בזכות הצדקה, כמ"ש 'ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה'.

 

'ימשני ממים רבים'

מסופר עוד באבות דרבי נתן על חסיד אחד שהיה רודף אחרי צדקה וחסד בכל כוחו, היה מחפש עניים כדי לתת להם צדקה. והנה פעם אחת היה רבי עקיבא הולך כדרכו על שפת הים ומשנן את תלמודו, והנה ראה אוניה מפליגה והחסיד הזה בתוכה, לא הרחיקה האניה ללכת והנה התפרקה וטבעה במצולות ים כמו אבן במים אדירים, בכה רבי עקיבא והצטער על אדם זה שכל ימיו היו בצדקה וכך טבע.

כעבור כמה שעות הלך רבי עקיבא לבית המדרש כדי לדרוש ברבים, והנה בא אדם זה וישב לפניו. התפלא רבי עקיבא מהיכן באת? אמר לו, כשטבעתי בים שמעתי כמו קול שגלי הים מדברים ביניהם "בואו ונציל אדם זה שכל ימיו בצדקה", וכאילו הרימו ונשאו אותי עד החוף, התלבשתי ובאתי לשמוע תורה.

 

שלח לחמך על פני המים

הגאון בעל שו"ת "נודע ביהודה", רבי יחזקאל לנדא זצ"ל אב"ד פראג, היה שקדן מאוד בלימודו, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, וכל דבריו סולת נקיה בחכמה ותבונה וחריפות שכל.

באחד הלילות בשעה שתיים אחר חצות הוא יושב ולומד, ולפתע שמע קול בכי מבחוץ, יצא לראות מי בוכה, ודאי שלא עושים תיקון חצות בחוץ... והנה נער גוי יושב על המדרכה ובוכה, ניגש אליו - מה קרה לך למה אתה בוכה?

אמר, אמו מתה ואביו התחתן עם אשה אחרת אכזרית מאוד, אביו אופה והיא ממלאת לו כל יום את קופת הרוכלים בלחם, ועליו למכור הכל ולהביא לה את הכסף. אותו היום לא היה לו מזל ולא קנו, בא להכנס הביתה והיא גירשה אותו עד שיביא לה את הכסף, והיה קור גדול בחוץ ואינו יודע מה לעשות.

אמר לו, בני אל תצטער, הכנס לביתי אתן לך דבר מה לאכול, טיגן לו הרב בכבודו ובעצמו ביצה בפיתה ומילא את כרסו, הכניסו לחדר ונתן לו מיטה מוצעת שישן. למחרת אחרי שקם שאלו הרב כמה כסף אתה צריך לתת לאמך החורגת? אמר מאה שקל לדוגמא, נתן לו הרב מאה וחמישים שקל, ונתן לו גם לאכול עוד, אכל ושבע ודשן, 'ואקחה פת לחם חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה', על חשבון הרב, אוכל כשר למהדרין... ושלחו לבית אביו, הוא נתן לה את הכסף והכל בא על מקומו בשלום. גם הרב חזר לתלמודו ולא זכר ממעשה זה.

יום אחד כעבור עשרים שנה, בחול המועד פסח, דפק מישהו על דלת הרב, פתח הרב את הדלת והנער ההוא נכנס, וסיפר שמאז נעשה ראש האופים ובא לגלות לרב דבר סכנה. האופים הרשעים שונאי ישראל ביודעם שהיהודים אינם אוכלים לחם שמונה ימים [בחו"ל] עד מוצאי הפסח, החליטו להשים רעל כדי שכל היהודים יאבדו. לא יכלתי לדבר כלום שמא יהרגוני, אך תעשה כחכמתך ותציל את כולם.

בליל שמיני של פסח הכריז הרב בבית הכנסת: אני משביע אתכם ששום יהודי לא יקנה חמץ במוצאי החג, כיון שזהו חמץ שעבר עליו הפסח! נודע לי שהם קנו את הקמח מאיזה מומר, ואני אעשה חרם על מי שיקנה! שמעו כולם וקבלו את דבריו.

במוצאי החג באו הגוים עם הלחם, והתחילו להכריז "פיתה פיתה", ואף אחד לא מסתכל עליהם, כל הלחם נשאר להם והלך לאיבוד ולא ידעו מי גילה לרב את הסוד הזה.

וכל זה מחמת שריחם על גוי אחד הציל כמה נפשות מישראל, איזה שכר מצפה לו בעולם הבא! אם היו אוכלים ח"ו כמה נפשות רבות מישראל היו נאבדות.

 

מצוה גוררת מצוה

מעשה עוד באשה אלמנה צדקת שבכל יום קיימה בעצמה 'ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה', היתה אופה כמה ככרות לחם נותנת חציים לעניים וחצי לביתה. יום אחד באו כמה עניים ונתנה להם גם את הלחם שהכינה לעצמה. לקחה את שק הקמח על שכמה והלכה בדרכה ללוש ולאפות לעצמה לחם אצל חברתה. בדרך נשבו רוחות חזקות 'ישב רוחו יזלו מים', באה הרוח והעיפה את השק מעל שכמה אל תוך הים שהיה בסמוך.

החלה בוכה, מה עווני ומה חטאתי, גם האכלתי עניים וזה מה שמגיע לי שלא יישאר לי אוכל? 'ותלך לדרוש את ה'', היתה שם ישיבה ורצתה לפגוש את ראש הישיבה, שאלה אותו: רבי כך עשיתי היום, וגם את הקמח שנשאר לי העיפה הרוח לים, מה חטאתי ומה עויתי ופשעתי?

אמר לה הרב, חכי כמעט רגע, ואחשוב מה לענות לך.

עודם מדברים, ובדלת ניצבו אנשים עם שק זהובים בידם מתנה לרב. שאל הרב, מה זה ועל מה זה?

ענו, היינו באים באוניה, היא נתקעה בסלע ונפער בה חור, 'והאניה חישבה להשבר', וכולנו היינו מתים. נדרנו נדר לה' אלהי ישראל שאם נינצל נתרום לישיבה צרור זהובים, בירך אותם הרב, אך שאל אותם אם האניה נתקעה בסלע איך החור נסתם לפתע? אמרו לו, נלך כמה דקות לבדוק, ונשוב אליך והגדנו לך.

הלכו ובדקו באותו חור ומצאו שק מלא בצק, הביאוהו לרב והראו לו שהשק הזה נדבק בחור וסתם אותו. קרא אותה הרב, האם זה שלך? - כן זה שלי!

- את הצלת שלשה עניים בבוקר ובזכותך ניצלו עוד מאה אנשים שהיו באניה, הרוח העיפה את השק למים והאוניה ניצלה בזכותך, קחי את הממון שלך, תקני קמח 'לושי ועשי עוגות' ותשמחי, זהו מצוה גוררת מצוה, בזכות שריחמה על העניים זכתה להחיות עם רב.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (77 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים