כדי להרגיש מה באמת היה שם, צריכים כביכול לשכוח לרגע מהסוף. בני ישראל הרי לא ידעו מה יהיה הסוף... הם לא האמינו שזה אפשרי בכלל. העוצמה והכוח של האימפריה המצרית, הם בלתי נתפסים, הרבה יותר משל אמריקה בזמננו, למשל
מרתק לראות בציורי הקיר המצריים שצוירו ממש שם, בזמן המאורעות, לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנים, את העבדים המועסקים בעבודת בניה בכפיה, ואת הנוגשים המצריים
אנחנו יודעים ש"פרעה" היה כינוי של כל מלכי מצרים. מדוע, אם כן, נעדר מהתורה שמו של פרעה?
הבעיה היא לא עם מה שקבור תחת החול, אלא עם מה שנמצא תחת ידיו של אותו שונא ישראל, ראש רשות העתיקות במצרים, שרואה לעצמו מצווה גדולה להכחיש כל מה שכתוב בתנ"ך על עם ישראל, אף על פי שהתנ"ך קדוש, לכאורה, גם למוסלמים...
במשך דורות מנסים הרפתקנים וחוקרים להתחקות אחרי מסעם של בני ישראל במדבר. אבל רבים ניסו לחפש פשוט שרידים – הרי שש מאות אלף איש מתו במדבר, אולי ניתן לאתר את קבריהם?
הרבה פעמים אנחנו שומעים טענה: המצרים לא סיפרו על יציאת מצרים. האם זה לא מעורר ספק? ובכן, לא, זה לא מעורר ספק, ורוב סיפורי המצרים בכלל לא הגיעו אלינו. דא עקא, שהמצרים כן סיפרו על יציאת מצרים
מעניין שהאזוב משמש כחלק מתהליך ריפוי המצורע. מובן שהוא לא יכול לרפא על ידי הזאת דם, אבל יש בדבר סמליות, שמשתמשים בצמח מרפא לדבר
התורה מצווה את המצורע לכסות את שפמו, "ועל שפם יעטה". איך בדיוק עושים את זה? ולמה?
שומרון, בירת ישראל, נבנתה על ידי עמרי, אביו של אחאב הרשע, כמתואר בנביא, ולא היתה בימי יהושע בן נון. מדוע אם כן שילחו את המצורעים?
הצרעת היא נגע מפחיד ומטמא. בעליה מורחק מן היישוב. היא באה בצורת נגע לבן, אבל הלכותיה כוללים דין מעניין מאד: כאשר הנגע הלבן כולל את כל הגוף, שזה לכאורה מפחיד הרבה יותר – אין צרעת, והאדם טהור. כיצד ניתן להבין דין זה?
כדי לקבוע את דין הצרעת, צריכים את ראיית הכהן, "וראה הכהן את הנגע". והנה, יש שאלה כללית בהלכה: האם ראיה דרך זכוכית נקראת ראיה?
הרב הרגיש שהרוקח מדבר בביטחון מופרז מדי, ושלח טלגרמה למלומד אחר, שהשיב לו כי אכן, בהפקת צבע זה משתמשים באלכוהול, שהרבה פעמים נעשה מהתססה של דגנים בשביל ויסקי. נראה שהרוקח מתחילה ניסה להפגין בקיאות וידע, ולאחר מכן היה לו קשה "לרדת מהעץ"...
מעניין לדעת כי הרבה פרשיות בתורה מחולקות לחלקים של שבעה-שבעה. גם פרשת הצרעת בנויה משני חלקים, שבכל אחד מהם מתבצעות שבע פעולות
חז"ל לימדו אותנו כלל גדול: כאשר התורה מדברת על שני פרטים, וחוזרת על הכינוי שלהם ביחד עם המילה "שני" או "שתי", זה אות וסימן כי שניהם שווים. לכן מעניין לראות את הדיון לגבי שתי ציפורי המצורע
למחרת ירדה אשתו לאחד המרתפים כדי לחפש דבר מה. המרתף היה חשוך, והיא בתמימות החזיקה בידה נר, כדי שתוכל למצוא את החפץ. אך המרתף שימש לאחסון אבק שריפה! המחסן התפוצץ בקול רעש גדול
כל מי שלמד קצת משניות, יודע מיהו רבי עובדיה מברטנורא, או לפחות מכיר את פירושו למשניות. אך לא רבים יודעים את קורות חייו המעניינות. מי היה "הברטנורא"? איפה הוא נולד? מה עשה בחייו?
אמנם דא עקא, שהמקום הזה אינו אמצע התורה... לפי ספירת הפסוקים, הפסוק האמצעי נמצא בויקרא פרק ח'. איך יתכן?
עצים רבים מאד, מאותו מין או לעיתים ממינים שונים, פורחים יחדיו בצורה מסונכרנת, ולאחר מכן מפזרים בצורה מתואמת מספרים עצומים של זרעים. מה רבו מעשיך השם
לילה אחד חלם לוץ חלום, שבו הוא מרחף למערה שעל הקיר שלה כתובה המילה KABALA. כאשר התעורר, הקליד אותה בגוגל, ועיניו חשכו כאשר התברר לו שזוהי תורת המיסטיקה היהודית
שמע על הדבר רבינו ישעיה באסאן, מרבני איטליה, רבו של הרמח"ל, ולא ישר בעיניו. מיד קם וכתב מכתב ארוך ומפורט לחכמי טריאסט, שעם כל רצונם הטוב להרתיע את המבזים את התפילה, הרי שה"עונש" שלהם הוא בזיון גדול מאד – לתפילה, לבית הכנסת, ולעם ישראל, ואפילו חשש סכנה מן הגויים
