מפתיע: כל הפרטים על אבן משכית ואבן הטועים

בפרשת בחוקותי נצטוינו "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה". מה זו אבן משכית? ומה בדיוק האיסור?

בגמרא (מסכת מגילה דף כב ע"ב) ביארו שהאיסור הוא לרצף באבנים שטח לשם השתחוויה לה'. זה כמין בניית מקדש נפרד, לא במקום הנבחר, ולכן אסור. משכית - מלשון כיסוי, סיכוך, זה כינוי לריצוף הקרקע. מטרת הריצוף היא לנוחות ההשתחוויה. האיסור הוא בהשתחוויה של פישוט ידים ורגלים, ולא רק בכריעה.

אמנם לפי תרגום יונתן, שהיה גם הוא תנא, המדובר על אבן מצוירת,  וכך הוא כותב: "ואבן מצייר לא תתנון בארעכון למגחן עלה", אבן מצויירת לא תתנו בארצכם, משכית מלשון שכולם סוכים בה, מסתכלים עליה, ציורים המושכים את העין. והאיסור אפילו בהשתחוויה של התכופפות, למיגחן עלה.

תרגום ירושלמי מתרגם "אבן דטעו", אבן של טעות, שזה כינוי לעבודה זרה, והבדילנו מן התועים. אבנים שעבדו עליהן בעבר לעבודה זרה. רבי דוד צבי הופמן משער, בעקבות כינוי זה, שגם "אבן הטועים" שהיתה בירושלים, היתה שריד של מבני שבנו היבוסים, ולכן נקראה על שמם אבן הטועים. בימי בית המקדש השתמשו באבן זו להכרזה על אבדות. בתוך כל המוני האדם שעלו לרגל, מי שנאבד לו פריט מסוים, היה פונה אל אבן הטועים, ושם היתה 'פינת האבדות והמציאות'. כנראה התאימה לשימוש זה מפני גובהה.

אבן הטועים מוזכרת גם בסיפור חוני המעגל, האומר "אמר להם חוני, כשם שאי אפשר לאבן הזו להימחות מן העולם, כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם". גם כאן נראה שהיתה אבן חזקה וגדולה מאד. לאחרונה נמצא מבנה מוגבה בעל מדרגות, בצמוד ל"דרך העולים" – הדרך העולה מן השילוח אל העופל, שבה היו עולי הרגל עולים מן ההיטהרות במעיין, אל בית המקדש, ויש משערים שהוא אבן הטועים.