עצירת גשמים: תיעוד התגשמות הנבואה לאורך הדורות

בפרשת בחוקותי נאמר: "וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי... וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ". אך ודאי מוכרים יותר לכולנו הפסוקים שאנו אומרים בכל יום כמה פעמים: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם... וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר". כשבני ישראל חוטאים – אין גשם.

כיצד ניתן להיווכח בזה? נסו רגע לענות על השאלה מתי בני ישראל עזבו את ה', בצורה הכי מופגנת וגרועה שיכולה להיות? בגדו בבריתו ועבדו עבודה זרה? אין ספק שהדוגמא הכי טובה היא תקופת אחאב. אחאב הפך את הבעל לדת הרשמית של המדינה, התחתן עם איזבל הצורית שהשליטה את הבעלים, הרגה את נביאי ה', והשמידה את מזבחותיו.

ואיך הגיבו השמים?

הנביא במלכים מתאר לנו: "והרעב חזק בשמרון... ויאמר אחאב אל עבדיהו לך בארץ אל כל מעיני המים ואל כל הנחלים אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ולוא נכרית מהבהמה". המלך בעצמו נאלץ לצאת ולשוטט בשבילים, אולי ימצא קצת מים.

ואם יש מי שאינו מאמין מספיק, חלילה, לדברי הנביאים, הרי שגם הגויים באזור תיעדו את הרעב הזה. היסטוריון צורי בשם מנאנדר מאפסוס, מספר בהרחבה על הרעב הגדול שהיה בימי אתבעל. מנאנדר נחשב להיסטוריון מהימן, ואם תהיתם מיהו אתבעל –הוא אבא של איזבל, החותן של אחאב. הרעב היה כנראה בכל האזור, והורגש גם בצור הצפונית.

גם בזמנים מאוחרים יותר, כאשר חטאו ישראל, נעצרו השמים, וגם הנביא עמוס מתאר: "הכיתי אתכם בשדפון ובירקון... שלחתי בכם דבר... ולא שבתם אלי" (עמוס ד').

כאשר בני ישראל נענשים על חטאם, והם לא מבינים את הגורם האמיתי לעונש, "ולא שבתם אלי" כפי שאומר עמוס, זה קטרוג גדול שעלול להוביל להמשך העונש. לכן חשוב מאד כאשר מתרחשת, חלילה, צרה, לדעת מי הגורם האמיתי שלה – רצונו של הקב"ה לעורר אותנו. כל הגורמים הטבעיים הם רק כלי שרת בידיו.