כל התכנים של חנה דיין

ההתלהבות הראשונית עלולה ליצור תחושה, כאילו קשר זוג הוא דבר שבא מאליו, בלי מאמץ. אבל ההפך הוא הנכון

איך אפשר להצליח גם להמשיך להאמין, לבטוח ולקוות – וגם להתמודד עם החסר שעדיין קיים כל כך הרבה זמן?

אדם מחפש מי שיבין אותו, על מנת שיעזור לו להבין את עצמו טוב יותר. שיוכל להתמודד עם בעיותיו מתוך הבנה נכונה, ותוך שהוא מלווה בהרגשה שיש מי שמבין אותו ועומד לצדו. ומה קורה אם אין מישהו כזה?

כשהיא חווה כישלון או אכזבה במציאות, היא מתפרקת גם פנימית, כי מעבר לכך שנשברת לה המציאות - נשברת לה גם אמונה חזקה מאוד שהיא התבססה עליה. אף על פי שהאמונה הזאת לא מעודכנת, היא ממשיכה להתבסס עליה, ולכן בכל פעם מחדש המציאות נשברת לה

את חושבת שאת - אלה האמונות שלך. שהאמונות שלך הן האישיות שלך. ואת פוחדת לשנות אותן, כי אז את מרגישה שזה לאבד את האישיות שלך. אבל יש הרבה אמונות ששינית בעצמך, והאישיות שלך לא השתנתה

ניפוץ התדמית לא יכול להיעשות על ידי שימוש במילים קשות. הרי את הטענות וההאשמות הקשות הוא כבר שומע מאשתו, וזה לא עוזר

"אתה לא הפכת את אשתך למלכה. אתה הפכת את אשתך לחסרת משמעות". ידעתי שהמשפט הזה יהפוך לו את הקרביים

כל הדמיונות וכל הציורים שיש לך בראש על קשר זוגי ניזונים מכל מיני סיפורים ודמיונות שצברת במהלך הילדות שלך, ונחקקו אצלך. הם רשומים אצלך חזק כל כך, שאת בטוחה שזו גם התפיסה האמיתית שלך

ברגע שתתחיל להרגיש אותה, ומצד שני להביא את הכוחות שלך כשהם מותאמים אליה, אז תוכל להיות תנועה מאוחדת, זוגית, ספירלית, משותפת

"את מדלגת על החלק של קומת הרגש, ועוברת ישר לקומת העשייה. הדבר הזה בעייתי מאוד, כי זה מאפשר לך להגיד כל מיני דברים שאת חושבת, בלי שהם יהיו באמת חלק ממך". כשיש קצר בין המוח ללב

כאשר אדם יוצא לפעולה ללא כוח רצון, ישנה סבירות גבוהה שהוא ייחלש באמצעו כי הוא פשוט הכריח את המציאות בלי שום התבוננות בכלל אם הנפש שלו מוכנה לכך

כשאנחנו זוכים להרגיש מרירות מהמרחק מהשם, זה לא משהו רע, יש בזה הרבה עונג. זה שיקוף ליוקר ולשמחה שיש בקשר

למה יש לי חרדות, ואיך הידיעה על נוכחות ה' מסביבי יכולה לעזור לי להתגבר עליהן?

כשאתה שלם לחלוטין עם ההחלטה להיות הורה, אתה תנסה לייצר כמה שיותר הזדמנויות למגע עם הילד. לפגוש את הילד, את הקשיים שלו ואת ההתמודדויות שלו

"אתה רוצה שתהיה לך תמונה יפה כזו של משפחה שאוכלת ארוחת ערב משותפת, שכולם מחייכים. ואז את באה ומנפצת לו את הבועה, כי מה שאת מציעה לו זה שצריך ללכת איתם לרופא שיניים, לחוגים"

"איך אני אפתח אליו? אחרי כל הפגיעות שלו בי? את יודעת מה זה לחיות ככה עם החוסר הזה כל כך הרבה שנים, כשאני עצבנית ופגועה?"

הבעיה היא שנוצרת בתוכי תחושה שאם אני לא הולך אחרי הרצון שלי, אני בעצם מרגיש שאני מוחק את עצמי. לוותר על עצמי? את זה אני לא יכול לסבול

גאווה, פירושה כאשר אדם מנסה לקבל חיות, כוח ועוצמה ממשהו שאין לו. כשאני מרגישה חיסרון, אני בעצם מרגישה שחסר בי משהו מאוד מאוד יסודי, וזה גורם לי להרגיש מצוקה

"אני לא חושבת שאת רוצה להתגרש. אני גם לא חושבת שאת לא רוצה להתגרש. את בעצם לא בוחרת, לא בגירושין ולא בנישואין"

נשארת איתו, אבל זו לא היתה הבחירה שלך. עשית את זה מפחד. ומה תעשי עכשיו?