הרב צבי נקר

יוסף טס לבלגיה, וגילה לחרדתו, שחבילת היהלומים שלו נעלמה. כך כשהוא נתון במערבולת של הסתרה, וחתונת בתו מונחת על הכף, הבבא סאלי זצ"ל הבטיח שהוא לא יינזק, והישועה הוכפלה כפל כפליים

"רק עכשיו חזרתי מבית החולים, אני לא יכול לדמיין איך הייתי מצליח להיכנס לתוך אווירת החתונה". הוא שתק לרגע, ואחר כך המשיך "נס, נס שלא שאלנו שאלות"

"לו היית נכנעת לדרישותיי ומוותרת על השבת שלך, היית נרצחת בידיהם האכזריות, וגם אני לא הייתי נשארת בחיים. איזה כוחות נפלאים יש לכם היהודים, שבדיוק ברגע הנכון יש לכם משהו שמגן עליכם"

אחרי ששילם הוא סיפר לי: "תמיד אחרי שחזרתי מהקניה היה איזה נזק. חלב התפוצץ, ירקות התפזרו, שקית נקרעה, משהו נשכח. תמיד! תמיד היה נזק, עד שחשבתי שככה זה"

ר' משה פרוש, שלא היה זקוק לגפרורים וכפתורים, המשיך בדרכו. אולם לאחר מכן נעצר, וחשב שאם אישה גדולה ומכובדת עומדת בשוק ומוכרת גפרורים אי אפשר שלא לקנות ממנה ולסייע לה

בפתח הבית עמד שמעון בכבודו ובעצמו, אוחז בידו את ערימת המתנות של הבן ואומר: "שלום עליכם, מדוע שלחתם לי את המתנות הללו, שלכם הן"

משפחה מוצאת את עצמה בחום כבד בלי אפשרות לנסוע הביתה. הרצון להודות פותח להם שערים

"דעו לכם כי לא כוחכם או גבורתכם הביאו לתפיסתי. אני הוא האשם היחיד בה, משום שהפרתי את הבטחתי לרב היהודי"

"בכל אופן", המשיך עמרי, "הבקשה שלי היא שתלמד אותי משהו מהתנ"ך כדי שלא אסתבך בפעם הבאה עם סיפורים כאלו"...

ההורים היו המומים. לאחר כמה דקות של התאוששות, הבהיר לו אביו כי הוא חייב לנסות להשיג מחילה, והוא כלל לא בטוח שזו תתקבל

שאלתי אותה על מה מגיע מזל טוב, והיא אמרה שבן שלה התארס. שאלה אותי: "אתה יודע מי השדכן?" אמרתי לה: "לא". אמרה לי: "אתה השדכן"

מדוע רקד הרב קרלנשטיין בשמחה כשגילה כי הפסיד אפשרות לקבל כליה שהתאימה לו?

הם מאותתים זה לזה על המצוקה המשותפת ומחליטים להתאחד בנסיקה למעלה. הם יערכו תורנות, כל אחד מהם ינשום בתורות שתי נשימות בלבד מהבלון

"רגע, רגע", נשמע קולו של האיש המציץ, "אני לא מחפש איש, אני מחפש חלות. אם אין תלמידים, שמא למצער יש כאן חלות? ואולי יש איזה כמה חלות במקפיא, משהו?", שאל כטובע הנאחז בקש

מה עשה הרב שך בלוויה של אלמנה בודדה, ואיך יכולה שמיכה לשמש כמעיל לספר תורה?

"רבותי", אומר החזון אי"ש למלמדים ולמנהל הנרגשים, "שימו עין על הילד הזה, כי לגדולות הוא נועד"

ילד אחד לוקח שעון שאינו שלו. התגובה של המחנך מובילה אותו לשוב בתשובה שלמה ולהפוך להיות מחנך חשוב בעצמו – ולאחר שנים, גם לתגלית מדהימה

"אני יהודי, השיב העובד", וניכר בו כי נפשו סוערת, "אך הרשו לי לשאול מי שלח אתכם לפה, איך הגעתם למקום הזה?". סיפור שלא ייאמן

כמה פעמים במשך הביקור צבטתי את עצמי כדי להיות בטוח שזה לא חלום, שזה אבא שלי, והוא בריא ומתפקד וחי ושמח. לא יכולתי להאמין

מגיד השיעור הניף ידו בביטול: "לא, לא. אתה לא מבין אותי. בזכותך למדתי להיות מגיד שיעור טוב יותר. אתה זוכר את אותה הרצאה שמסרת לפני שלוש שנים?"