כל התכנים של הרב דן טיומקין

למרות הצורך ללמוד ולקבל, מבחינה תרבותית צריך להפעיל שיקול דעת: לא כל הנהגה ראויה לחיקוי

חשוב לדעת שלא כל מסירות נפש הקשורה לעבודת ה' אכן רצויה לפני הקב"ה

אפילו עם ישראל בשיא תפארתו, בעודו יוצא לארץ לא זרועה, עדיין יצטרך להתמודד עם געגועיו לשומים ולבצלים

כל הצדדים השליליים שכל כך קל לנו לראות בזולת - הם השתקפות של צדדים שקיימים בנו

נוער נושר - איך מצליחים לחנך ולהשפיע על בני הנוער, בשלב הביניים הרגיש הזה של חייהם?

איך מצליחים לחנך ולהשפיע על בני הנוער, בשלב הביניים הרגיש הזה של חייהם?

דווקא אותן מעלות של מסירות הנפש וההכרה בהבלי העולם טומנות בחובן בעיה חדשה: היצר הרע לובש עבורנו זהות חדשה

לא המחייבים החברתיים הם אלה שמחזיקים אותנו במערכת הדתית. אנחנו פה בשביל הקב"ה

איך אפשר לייעץ לאדם בנושאים מורכבים ואישיים, כשלא מכירים מקרוב את מצבו?

מדוע עלינו לנתץ את קירות בתינו, רק בשביל לגלות את האוצרות הטמונים בנו מלכתחילה?

החממה הסטרילית הזו של ימי הפסח מחייבת לא רק זהירות של "סור מרע", מן החמץ, אלא גם "עשה טוב", להגיע למצב של שמחה

מה נעשה בלילות חסרי ירח, או כשהלבנה במיעוטה, שאז באמת הכל חשוך?

דווקא לנו, בעלי התשובה, יש מעלה מסוימת בכך שחידדנו כמה מרצונות הלב בצורה עמוקה

מדוע מזכיר משה רבנו את החסרונות של עם ישראל דווקא כשהוא מבקש עליהם רחמים?

לפעמים אדם נשאר במקום גרוע, רק בגלל הפחד מהשינוי. ואז מגיע הניסיון הקשה

אנו נוטים לפזר משפטי השגחה וביטחון, ולפעמים קשה לנו לעצור ולדבר גם על הקשיים

יש משהו שטחי מאד בכך שאנו מזהים את עצמנו רק עם בן אחד. נפשנו מורכבת יותר מזה

יש הקבלה רבה בין מהגרים לביננו, בעלי התשובה. גם לנו חסרה קרקע מוכרת מתחת לרגלינו

בחינוך, בהעצמה אישית, בשלום בית, ברוחניות – תמיד צריך לחפש את הנקודה הטובה

איפה עוד יש אנשים שבלי מחייבים חיצוניים עזבו עולם נוח ומוכר, והלכו אחרי הקב"ה למדבר, לארץ לא זרועה, רק בגלל שכך האמת?