מפתחות לחיים

"היה כדאי להקב"ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד במשך זמן הבריאה 'ברוך הוא וברוך שמו'"

כשם שהמים מנקים את האדם, מטהרים אותו בטובלו בהם, מחיים את הכל בשתייתם ומקיימים את העולם, אף התורה כן. וכשם שהמים נמצאים בגופו של האדם בכל רגע ורגע ואם ינסה לחיות מבלי שיהיו מים בגופו אין לו קיום, כך נדרשת והכרחית היא התורה לאדם, ואם יפרוש ממנה, הרי הוא כפורש מן החיים

בפרקים שלפנינו נתבונן יחדיו בנפלאות ה "רגע של תורה". רגע שבכוחו להאיר את נשמת האדם, לקיים את הבריאה, ולהעניק שכר בל יתואר לאדם המשכיל להבין את גודל יקרת תורתו של הבורא ואת משמעות חלקיקו הקטן של הזמן

בבואנו לקבוע את מקום הלימודים של ילדינו, עלינו לזכור כי במקום זה ישהו ילדינו כחצי יום ויותר במשך שנים ארוכות(!). ובפרט שמדובר בשנים גורליות ביותר מבחינת עיצוב אישיותם, מצב בריאותם הנפשית והפיזית וקביעת רמת השכלתם

אחד מתחלואי הגישה החינוכית בזמנינו, היא ההקצנה הנתפסת אצל רבים בשאלה אם להעניש. יש הפוסלים כל סוג של ענישה ולעולם אינם תקיפים ביחסם לילדיהם לא במעשים ואף לא בדיבורים, גם כאשר הילד מגזים שוב ושוב בהתנהגותו השלילית. ויש האומרים: "ללא מכות הילד לא יתחנך". ולכן הם נוקטים בדרך זו כשיטה קבועה בחינוך

בפרק זה נתמקד בהדרכה התורנית המכוונת את המורה כיצד יתייחס לתלמידו

"תנו רבנן. קטן היודע לנענע, חייב בלולב. לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר, אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? ‘תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב´ קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון"

כדי להעביר מסר של רצינות, יש לעזוב לדקות ספורות את כל העניינים האחרים ולהתמקד בפעולה הנדרשת מהילדים

עיצוב דמותו הרוחנית של הילד, כלומר עולם הערכים שלו, שאיפותיו, אמונתו, מבטו על החיים וכו', מתבצע בעיקר באמצעות שיחות המחנך, הורה או מורה, עם הילד

בתלמוד מבואר כי בחינוך ילדים "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, להשגת תוצאה חינוכית ניאותה, יש להשתמש גם בקירוב וגם במה שאצל הילד מתפרש כדחייה. אך על הדחייה להיות בחולשה (שמאל דוחה), ועל הקירוב בעוצמה (ימין מקרבת)

רבים תמהו על דברי הפסוק חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי "דַרְכּוֹ". וכי על פי הדרך הבלתי מסודרת וחסרת הניסיון של הנער יש לחנכו? והרי יש לחנכו על פי דרכם הברורה והמנוסה של ההורים והמחנכים!

“חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"

בפרקים שלפנינו מוגשים להורה ולמורה יסודות דרך החינוך התורני, כאשר פרק מיוחד מוקדש לכללי היסוד ההכרחיים בבחירת וקביעת בית הספר או הגן בו ילמדו ילדינו

בשורות שלפנינו נציין את גורמי העיכוב העיקריים, נסביר את סיבותיהם ונעמוד על פתרונותיהם, הן הרוחניים והן הטבעיים

"וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן"

הורים רבים מתלבטים בזמננו, מסיבות שונות, בשאלת כדאיות הרחבת משפחתם. חלקם מבקשים להקל מעליהם את עול הטיפול בילדים נוספים וחלקם חוששים מהעול הכלכלי אשר יוטל עליהם כהורים או מפגיעה בקריירה המקצועית שלהם

אחד הנושאים החשובים שיש לתת עליהם את הדעת, בפרט בשנים הראשונות לנישואין, הוא הקשר הראוי והנכון בין כלה לבין חמותה. כיצד ינהגו שתיהן זו כלפי זו, וכיצד ינהג הבעל - המוצא עצמו לעיתים בין הפטיש לבין הסדן, כלפי שתיהן

אחד המזיקים הגדולים לקשר הבריא בין בני הזוג, הוא הריחוק הבא מתוך הרגל הדדי משעמם ושגרת חיים משותפים. דבר אשר תוצאותיו ההרסניות יכולות להגיע להחלפת רגשות טהורים של אהבה, ברגשות דחיה ומיאוס

הגדרת האהבה: תשוקה טהורה שלאהוב יהיה נחת-רוח. מילוי תשוקה טהורה זו גורמת עונג רב לאוהב המעניק, הרבה יותר מהנאת האהוב המקבל. וכגודל טרחתו, וריבוי הנחת-רוח הבא לאהוב כתוצאה מעמל וטרחת האוהב, כן גודל עונג האוהב.

לא פעם נשמעת הטענה, בפרט מבני זוג ותיקים: "אני יודע שהכל נכון וצריך לוותר ולהקריב למען השלום. אך מהיכן אקח את הכוח להתמודד?"