מפתחות לחיים

מפתחות לחיים: גורמי עיכוב במציאת זיווג

בשורות שלפנינו נציין את גורמי העיכוב העיקריים, נסביר את סיבותיהם ונעמוד על פתרונותיהם, הן הרוחניים והן הטבעיים

| כ"ו חשון התשע"ד |
אא

בדורנו, מספר הממתינים במשך שנים רבות וארוכות לזיווגם, גדול מאד ביחס למספרם של אלו בדורות הקודמים. יותר ויותר רווקים ורווקות מבוגרים חשים מעוכבים ואינם מבינים מדוע זיווגם קשה כל כך. וככל שחולף הזמן, מתעוררות ומתחזקות ומכרסמות בהם השאלות: האם הדבר תלוי בי או שמא בגזרת שמים? האם יתכן שהחמצתי את זיווגי עקב טעות? ובכל מקרה, מה עלי לעשות; האם להיאחז בסגולות? בשינוי השם? או אולי רק להמתין ולקוות לטוב?

על פי המבואר בתורת ישראל, היכולת נתונה ביד האדם לזרז את זיווגו. אולם לא בדרך של סגולות מהסוג המצוי היום - אשר ברובם הינם ללא כל מקור בדברי חז"ל, אלא בדרכים נכונות שבידן לשנות את המצב לטובה, הן באופני השתדלות טבעיים והן במסלולים הרוחניים.    

ובאשר לסיבת העיכוב, ברוב המקרים (אך לא תמיד, כמבואר להלן) העיכוב נגרם על ידי האדם עצמו, לאחר שמחוסר ידיעה בחר בדרכים שאינן טובות לו ואינן נכונות עבורו. וכאשר יפעל לתקן את הנדרש, תיפתח הדרך בפניו. יצויין שבמקרים בהם האדם אינו מודע לעיכוב שגורם הוא עצמו לעצמו, עלול הוא להתלונן על האלוקים ש"מעכב" לו את זיווגו. על כגון זה אמר החכם באדם:[1]"אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה יִזְעַף לִבּוֹ". 

בשורות שלפנינו נציין את גורמי העיכוב העיקריים, נסביר את סיבותיהם ונעמוד על פתרונותיהם, הן הרוחניים והן הטבעיים.

גורם אפשרי א'

שפת גוף המשדרת: עצבות / חוסר מנוחה / שתלטנות.

כידוע, כאשר קיימת סתירה בין המילים הנאמרות בעת שיחה לבין המסר שבתנועות גופו של המדבר, המסר הנקלט אצל כל אדם נבון, הוא שפת הגוף של המדבר ולא דיבורי פיו. למשל, אדם הנכנס בהפתעה למשרדו של חברו ושומע מחברו את המילים: “אני שמח לראותך, שב בבקשה", הוא ירגיש בנח. אולם אם בעת אמירת מילים יפות אלו, אצבעותיו של המארח תהיינה מתופפות בעצבנות על השולחן, המבקר הנבון יבין כי אינו רצוי כעת, על אף המסר השונה לחלוטין שבמילים הנאמרות. שכן הגוף משדר את האמת הפנימית בעוד מילים נאמרות לעיתים מתוך אילוץ של אי נעימות.

וכך גם בפגישת היכרות לשם נישואין. אם אדם נינוח ושמח בדרך כלל, משדר חוסר מנוחה או אפילו עצבות בעת הפגישה - מתוך מבוכה שחש באותה שעה, עלול הוא להטעות בכך את זולתו המתרשם לשלילה. לכן, על אף המבוכה הנלווית לעיתים לפגישה, יש לפקח על שפת הגוף שתהיה נכונה. ואם הוא באמת אדם עצוב בחיי היום יום, או חסר מנוחה, או כעסן, או טיפוס שתלטן, עליו לראות בעיכוב השידוך הזדמנות נאותה וכוח מדרבן הממריץ להזדרז ולהשקיע בתיקון מידותיו כמורחב בספרי המוסר, בשיעורי תורה ובפרקים המוקדשים לכך בספר זה.[2]

גורם אפשרי ב'

נרגנות (ריבוי תלונות על כל הסביבה)

האדם המצוי, אוהב לחיות בחברת אנשים שלווים ואופטימיים הרואים את החיים באור נעים ומשרים סביבם אוירה שלווה ושמחה. לכן, הרגיל להתלונן בתדירות גבוהה על כל קושי אישי ולרטון על כל מחדל של אחרים, יוצר אוירה עכורה סביבו ומרחיק ממנו חברים. ובודאי שיתקשה מאד במציאת שידוך האמור לחיות איתו בבית אחד שנים רבות. על אדם כזה לעבוד על קניית מידת הביטחון ומידת השמחה בנפשו.[3]

גורם אפשרי ג'

חיפוש בקומה הלא נכונה

אדם השואף בפנימיותו לחיים רוחניים גבוהים, אך הוא חי בסביבה חומרנית ובפרט אם גם חיצוניותו משדרת רדידות רוחנית, מתקשה מאד במציאת זיווג. והסיבה פשוטה: הוא [או היא] מסתכל סביבו ואומר לעצמו: “כולן כה רדודות מבחינה רוחנית. עדיף לי להישאר רווק מלהתחתן עם אחת כזו". והוא צודק. הוא לעולם לא יוכל לחיות באושר עם מי שאינה בדרגתו הרוחנית. אולם אינו מרגיש כי הוא נמצא במלכוד עצמי. הוא מחפש את בת זוגו במקום שמטבע הדברים כמעט ואין סיכוי שהיא תימצא בו. אולם מאידך, בנות הנמצאות במקום גבוה יותר מבחינה רוחנית, אינן מוכנות, ובצדק, להתחתן עם מי שנמצא במקום הפחות מהן. ומאחר ולפי המציאות הקיימת היום רוב הצעירים והצעירות נמצאים או בקומה הרוחנית הרדודה או בקומה הרוחנית הגבוהה, בעוד שבקומת האמצע אין מבחר איכותי גדול, מי שבקומת האמצע נשאר שנים רבות מבלי להינשא.

הפיתרון: לעלות קומה. יממש את שאיפתו הרוחנית הפנימית באמצעות ביצוע מעשי של כל הנכון לעשות על פי תורת הבורא. ובכך, מלבד התועלת העניינית שיש בהליכה בדרך האמת, ימצא את עצמו עומד בקומה גבוהה שבו נמצא מבחר גדול של מועמדות לנישואין הראויות לו והוא ראוי להן. שם יוכל במהרה למצוא את האחת המיועדת לו והמתאימה לו ביותר לחיי נישואין טובים ומאושרים.

גורם אפשרי ד'

חוסר עדינות ורוך

בעיה זו מצויה בעיקר בגברים וכן בנשים בגילאים שמעל שלשים. גיל בו הגמישות והרעננות הצעירה הולכת ונמוגה בדרך כלל ואישיות האדם די מעוצבת. והיא מצויה גם בקרב צעירות נבונות במיוחד, בעלות אופי ניהולי הנתפס כשתלטני.

גם גבר המשדר תקיפות יתירה ושתלטנות, עלול כמובן למצוא את עצמו נדחה מכל מי שמחפשת בעל עדין ומתחשב. אולם בעוד שכאשר מדובר בגבר, בנות רבות עלולות לפרש בטעות את אופיו הבעייתי כאופייני לגברים ולהינשא לו, באשה המצב קשה יותר. משום שבדרך כלל גבר מצפה מרעייתו שתהיה בעלת אופי עדין, רך ונשי, בהשוואה אליו, וחושש לשאת אשה שדפוסי התנהגותה אינם די עדינים לטעמו.

הפתרון: ללמוד היטב את הבדלי האופי שבין גברים לנשים ולעמוד על הצרכים הנפשיים האמיתיים של הצד השני, כמבואר בפרקים הקודמים, מתוך נכונות מליאה ליישמם. ואם יודע הוא בעצמו כי אכן הוא טיפוס שקשה לו לקבל מהאחרים ונוטה לשתלטנות, יש לעבוד על כבוד הזולת ועל מידת הענוה כהגדרתה הנכונה.[4] על עבודה פנימית זו להיעשות ביסודיות ובנחישות, עד הפנמת הדברים ויישומם והתפוגגות חששות הצד השני.

גורם אפשרי ה'

אי שמירת נגיעה

כידוע, על פי תורת ישראל, על כל יהודי לשמור על קדושתו ולא לנגוע בן בבת ובת בבן, טרם נישאו כהלכה. לא רבים מודעים לרווח הגדול הנוסף, הנלווה לשאר המעלות שבהנהגה נפלאה זו. בני זוג השומרים על עצמם כהלכה ונזהרים שלא לנגוע זה בזו טרם הנישואין, בוחנים בפגישותיהם את התאמת אישיותם זה לזה ללא מגע משחד. וכך, מבלי לאבד זמן יקר, הם מגיעים למסקנה חיובית או שלילית לאחר פגישות בהן מתנהלת ביניהם שיחה זורמת ונעימה, כנה ועניינית. אם שניהם חשים כי עתידים הם לחיות יחדיו באושר, אינם ממתינים זמן רב אלא קובעים תאריך לחתונה. ואם אינם חשים בהתאמה, פונה כל צד לדרכו לחיפוש אחר המתאים. כך אינם מבזבזים זמן יקר ומגיעים במהרה לחתונה.

אולם הבוחרים לאמץ לעצמם את תרבות הגויים בעניין נכבד זה, לא רק שפוגעים ופוגמים במעמדם הרם כמי ששייכים למַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ[5] - לעם הנוהג בהנהגות אצילות ומלכותיות של חיי קדושה, הם גם מזיקים לעצמם. השנים חולפות והם עדיין רק מתכננים להינשא. אך הנה אחד הצדדים טוען לאחר שלש או ארבע שנים יקרות [שבמהלכם השוחד שבמגע גורם במקרים רבים שלא יכירו באמת זה את פנימיותו של זה]: "לא נראה לי שאנו מתאימים"... עתה צריך להתחיל הכל מחדש. ושוב חולפות השנים. עד הגיל שבו מאבדים את הרעננות והגמישות הצעירה והקושי למצוא אדם מתאים נעשה סבוך שבעתיים.

הפיתרון: יקבל על עצמו לשמור נגיעה כהלכה. יש בזה גם סייעתא דשמיא גדולה ממעל וגם זירוז טבעי לנישואין.

גורם אפשרי ו'

משקעים וצלקות בלב

בדור כאוב זה, בו רוב צעירי ישראל מתחנכים על פי תרבות הגויים, רבים מגיעים לגיל הנישואין עם משקעי זיכרונות במחשבה וצלקות רגשיות בלב, כתוצאה מכמה קשרים קודמים שהתפרקו.

יש לזכור שהבורא ברא לב טהור לאיש ולב טהור לאשה, מתוך מטרה שיום יבוא והלבבות יתקשרו בעת הנישואין וידבקו זה בזה לעד, לאורך חיים מאושרים ורעננים יחדיו.[6] אולם, אדם אשר בצעירותו נקשר רגשית ונפרד שוב ושוב, יצר בלבו - מבלי שירגיש בכך - יבלות וצלקות, המקשות עליו לחוש קשר בריא וטבעי כראוי וכנדרש לנישואין. ובפרט אם לקשר הרגשי היה גם ביטוי מעשי. ואם בנוסף לכך היו הפרידות קשות וכואבות ופוגעות - כמצוי בדרך כלל, הרי אז עלול הוא לאבד את האמון בכל מערכת הזוגיות. ולעיתים, אפילו קשר עמוק אחד בלבד, שהתפרק בתקופת הרווקות, הופך את האדם לנכה רגשית, או לכל הפחות לדומה  לגרוש שחווה גירושין כואבים.

הפתרון: אמנם לא בקלות ניתן לרפא לב פצוע, וקשה עוד יותר ללטש ולחדש לחלוטין לב מיובל ומצולק. אולם אפשר לתקן הרבה. בכוחם של שיעורי תורה מידי יום ושינוי אורחות החיים, צעד אחר צעד, עד ההליכה המעשית בדרך התורה, לטהר את הלב ולחדש אותו, ברמה כזו שכל העבר הקשה ייזכר כחלומות ישנים וכמשקעים מגלגולים קודמים. שהרי הוא כעת כנולד מחדש.

ובהזדמנות זו יש לעורר ולהתריע כנגד החינוך המתירני בישראל בדור זה, הפוגע קשות במצב הרוחני הכללי של עם ישראל ובפרט בצעירי ישראל הניזוקים לא רק בחיי הנצח, אלא גם בעולם הזה. הן טרם נישואיהם - כמבואר, והן לאחר נישואיהם כאשר עוברים הם משברים קשים מנשוא, מבלי לחוש שחלק גדול מהם נוצר כתוצאה מזיכרונות שאינם בריאים וממשקעים מזיקים.       

גורם אפשרי ז'

בררנות מופרזת

ישנם המדמים בנפשם שישיגו את כלילת המעלות השלמה בכל שלימות. הם מציירים בדמיונם תבנית מוגדרת של מי שאמורה לחיות לצידם לאורך כל החיים וכל זמן שאינם מוצאים את מבוקשם אינם מתחתנים. ואין הם יודעים כי בכל בחירה לנישואין אין מנוס מלהתפשר על משהו. אמנם יש תחומים שאסור להתפשר עליהם, אך יש כאלה שבהחלט ניתן וצריך להתפשר ולעיתים אף לוותר עליהם לחלוטין. התחומים עליהם אסור להתפשר הינם ארבעה:

• תכונות אופי טובות [טיפוס נותן, שולט בעצמו בשעת כעס, שומר על כבוד הזולת וכו. את תכונותיו של בן/בת הזוג אין לבחון על פי דפוסי התנהגותו עם בת/בן הזוג. שהרי מי שמעוניין בזולתו, התנהגותו עמו תהיה מכבדת בהתאם. ורק לאחר החתונה תתגלה אישיותו האמיתית. אלא תכונות אופי יש לבחון בעיקר לפי דפוסי התנהגותו עם מכריו וסובביו, עם אחיו והוריו, ועם האנשים אותם הוא פוגש במקרה].

• יראת שמים [ללא יראת שמים, מצויות נפילות נוראיות - בפרט בעת משבר בבית. עיקרי המדד ליראת שמים, בבנים: קובע עיתים לתורה מידי יום; שומר על קדושת העיניים; נזהר שלא להוציא מהפה דיבור אסור ושלא להכניס אל הפה דבר שרמת כשרותו אינה ברורה. עיקרי המדד בבנות: משתתפת בשיעורי תורה; שומרת על כבודה ולבושה צנוע כהלכה; נזהרת שלא להוציא מהפה דיבור אסור ושלא להכניס אל הפה דבר שרמת כשרותו אינה ברורה].

• נעימות בשיחה [תכני וסגנון הדיבור אינם רדודים באופן יחסי לבן/בת הזוג ואינם גבוהים מידי].

• מאה חיצוני נח [המראה החיצוני אמור להיות נעים ונח לבן/לבת הזוג, ואין להתחשב בדעת האחרים בזה. שהרי לעיתים קיימת באדם מעלה מיוחדת החשובה ביותר לבן/לבת הזוג, עד שהיא מחפה ואפילו משנה לחלוטין את מראהו החיצוני שאינו נאה לאחרים. ומה גם שמראה חיצוני הוא עניין של טעם אישי ולכל אדם טעם אחר. לפיכך אין להתחשב בחוות דעת שלילית של אחרים במה שנוגע למראה חיצוני (וזאת בניגוד גמור לתכונות אופי, בהם בדרך כלל יש להתחשב בחוות דעת ובאזהרת האחרים - ובפרט באזהרות האם. לאמהות ישנה טביעות עין מיוחדת שבדרך כלל מתבררת כנכונה בתחום זה). ועוד נקודה: אצל רוב בני האדם, גם מראה חיצוני מרשים ביותר, מאבד בדרך כלל את זוהרו לאחר החתונה. וההתפעלות מהיופי מפנה את מקומה להתנהלות האופי, שהוא בעצם העיקר בחיי הנישואין.[7] ובעיה נוספת: מראה חיצוני מרשים ביותר עלול להזמין נסיונות מיותרים מבית ומחוץ, כידוע].

גורם אפשרי ח'

פער רוחני גדול

ספר הזוהר הקדוש, העוסק בגילוי סודות התורה והבריאה, חושף את סוד משמעות הקשר שבין האיש לאשה ומגלה את סיבת העיכוב המרכזית במציאת הזיווג. וכשידועה הסיבה, סלולה הדרך לסלק את הגורם לעיכוב ולמצוא את הזיווג הראוי. הנה תקציר דברי ספר הזוהר (בתרגום לעברית).

“בשעה שמוציא הקדוש ברוך הוא נשמות לעולם, כל אותן רוחות ונשמות כולן כלולות מזכר ונקבה שמחוברות יחדיו. ובשעה שנמסרות הנשמות בידי השליח הממונה על ההריון, נפרדים שני חלקי הנשמה, הזכר והנקבה. ואפשר שיקדים חלק זה לרדת לעולם לפני חלקו השני. וכשמגיע זמן זיווגם, הקדוש ברוך הוא היודע איזה זכר ונקבה שייכים במקורם זה לזה, מחבר אותם כבתחילה ונישאים ומכריז עליהם. וכאשר מתחברים, נעשים גוף אחד ונשמה אחת, ימין ושמאל כראוי [ומכאן חשיבות קדושת הנישואין בחופה וקידושין כדת משה וישראל. לפי שהנישואין הינם חיבור מחדש בשורשי הנשמות. רק לאחר הקידושין בפני עדים וחופה וברכותיה כהלכה, נעשה החיבור הרוחני-נשמתי כראוי, אשר הקשר האישי הבא אחריו הינו ביטוי מעשי לחיבור הרוחני]. ואם תאמר הלא למדנו שאין מזווגים לאדם אלא לפי מעשיו והנהגותיו ולא לפי קביעה מראש? כך הוא בודאי. שאם זוכה ומעשיו כשרים, זוכה לאותו חצי שלו להתחבר עמו כפי שהיה". עד כאן תקציר דברי הזוהר.

בדברים אלה מגלה הזוהר כי באמצעות יכולת הבחירה שניתנה ביד האדם, עלול החצי האחד להפסיד את החצי האחר, הטבעי והמקורי שלו. שכן אם חצי אחד בחר לעלות ולהתרומם מבחינה רוחנית; לומד תורה, מתקן את מידותיו ומקיים מצוות, בעוד החצי האחר בחר לרדת מטה ולהתקלקל מבחינה רוחנית, אין שום אפשרות לחבר אותם יחדיו. במצב זה, פועלת כמובן בתחילה הנהגת ‘ארך אפים [שעניינה: המתנה לאורך זמן קצוב, כדי לתת לאדם מרווח זמן לתקן את מחדליו, בטרם יפסיד או ייענש]. והיה, אם הצד שירד מטה מתקן את עצמו ומתעלה, זוכים שני החצאים המקוריים לשוב זה לזה ומתאחדים. אולם אם חולף הזמן הקצוב והחצי הירוד נשאר למטה, זוכה החצי הגבוה ברוחניותו בחצי גבוה אחר - על אף שאינו חציו המקורי [דבר שעדיף לו עשרת מונים מלקבל את חציו הירוד]. ואילו החצי הירוד ברוחניותו מקבל חצי אחר, רדוד וירוד כמותו. או אז נזקו כפול. הוא נושא את מי שאינו שייך לשורשו וגם ירוד מצד עצמו.

הסבר זה שופך אור על העובדה שלעיתים בחור/ה נפלא, ירא שמים ובעל מידות טובות מתעכב בזיווגו. וכולם תמהים: הכיצד יתכן שאדם כה מיוחד אינו ‘נחטף במהירות? אולם יתכן מאד שמדובר באדם שחציו השני ירוד והוא המעכב אותו עד זמן מסויים שנקבע מראש, או עד שיבחר גם הוא להתרומם. אמנם חשוב לדעת שדרגתו הרוחנית הגבוהה של החצי האחד ותפילותיו על חציו השני, מסייעות לחצי הירוד להתרומם בקלות יתירה - שהרי הם נשמה אחת.[9]

בסיכום: יתכן שסיבת העיכוב היא הפער הרוחני הרב שבין שני חצאי הנשמה המקורית. לפיכך על המעוכב לבדוק את עצמו אולי איננו גבוה מספיק ברמתו התורנית ולכן מעכב הוא גם את עצמו וגם את חציו השני. ואם אכן זו הסיבה, הפתרון הוא: עליה רוחנית של הצד הירוד ותפילה של הצד הגבוה על המיועד לו, שיקבל סייעתא דשמיא ויתעורר להתחזק בתורה ובמצוות.

גורם אפשרי ט'

חוסר תפילה מעומק הלב

לתפילה מעומק הלב ישנו כח אדיר לשפר ואפילו לשנות את המצב לטובה, בכל תחומי החיים [ראה להלן את דברי האמורא רבי יצחק כי הזעקה נמנית בין ארבעת הדברים שבידם לקרוע את גזר דינו של האדם]. אולם בתלמוד[10] מבואר כי אחד הנושאים עליהם יש להתפלל תמיד, הוא לזכות בזיווג טוב והגון. ולכך כוונת הפסוק:[11] "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא"

ובפרט שהתפילה מחברת בין האדם לבין בוראו ומשמשת כצינור להוריד שפע רוחני וגשמי לאדם מאת הבורא. ולימדונו חכמי הקבלה שלעיתים כאשר האדם אינו מתפלל כראוי וממילא אינו מחובר כראוי לאלהים, באים עליו קשיים ועיכובים ואפילו ייסורים, רק כדי לגרום לו להתפלל ולהתחבר - לטובתו - למקור השפע העליון.[12]

בהקשר זה מן הראוי לציין את אשר מגלה ספר הזוהר הקדוש,[13] שחצי אחד של נשמה אשר חזר בגלגול לעולם לבדו מבלי שחציו השני יחזור אף הוא בגלגול, נמצא כעת בעולם ללא זיווג טבעי. אבל באמצעות תפילה מעומק הלב, יוכל אותו אדם להשיג זיווג טוב ויקבל את מי שגבוה בדרגתו הרוחנית, אשר חציו השני ירוד והפסיד אותו [ראה לעיל גורם אפשרי ח. ועיין עוד בפרק "ניגודים מקצרים מול הרמוניה זוגית" על האפשרות להפסיד את בת הזוג עקב אי שמירה על קדושת הברית, ותיקונו על ידי תשובה, כמבואר בספר הזוהר המובא שם].

גורם אפשרי י'

בעיה גופנית או נפשית

אדם עם מום בגוף; בעיה בריאותית מרתיעה; בעיה נפשית המעלה חששות אצל רוב בני האדם - גם אם היא סבירה; או אפילו אם הוא רק בעל מראה חיצוני הגורם לדחיה אצל רוב בני האדם, כל אלה עלולים, כידוע, לגרום לרתיעה ולסירוב לנישואין. ואף על פי שבמקרים רבים הדחייה אינה מוצדקת כלל, אי אפשר להתעלם מהמציאות הבלתי נעימה הגם שהיא אינה צודקת. ולפיכך אין להמתין לנס.

הפתרון: במידה ומתברר כי זהו גורם העיכוב לאחר ניסיונות רבים שלא צלחו, יש להתפשר על בת זוג עם בעיה קלה, הזהה במשקלה פחות או יותר לבעיה הקיימת, אך עם יכולת תפקוד סביר בבית (לעיתים מזומנות, כאשר המגבלה של כל צד שונה לחלוטין מזולתו, הבית מתנהל באופן מעולה - וכפי שניסיונם של רבים מוכיח. מאחר וכל צד משלים את החיסרון שבזולתו). כאמור, במצבים אלה אין טעם להתבצר ולהמתין לבת זוג בריאה ומושלמת בכל ענייניה אלא יש להכיר בקושי הקיים [שבודאי הוא כשלעצמו נועד לטובת האדם כפי ידיעת החכמה העליונה] ולהתפשר.

אם לאחר בחינה ובדיקה בעיון מתברר שמבין כל הסיבות שנמנו לעיל, אין אפילו אחת הנכונה אצל מעוכב הזיווג, יש לחשוש שמדובר בדין קשה מלמעלה [אשר נגזר כגורל שנועד לתיקונו המיוחד של אדם זה, או משום חשבון מגלגול קודם, או חטא חמור בגלגול זה] ולהשתמש בארבעת הדברים שבידם לקרוע את גזר דינו של האדם. כמובא בתלמוד:[14] "ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם. אלו הן: צדקה, צעקה [תפילה מעומק הלב], שינוי השם [לאחר קבלת עצה נכונה מתלמיד חכם אמיתי וירא שמים] ושינוי מעשה [לטובה על פי מצוות הבורא בתורתו]".

ובכל מצב, יהיה אשר יהיה, יש לחזק את שמחת החיים התמידית באמצעות התבוננות במקרים הרבים של מעוכבי זיווג אשר היו נראים כחסרי כל סיכוי, עד שלפתע נפתח מזלם וזכו להקים בתים נפלאים בישראל. אלא שבתחילה "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".[15] וכל עיכוב לטובה הוא שהרי "כל דעביד רחמנא - לטב עביד".[16]

* הדברים כתובים בלשון זכר ונכונים לבנים ולבנות במידה שווה


[1] משלי יט, ג.

[2] פרק "עיצוב האישיות ותיקון המידות".

[3] נושאים אלה נידונו בהרחבה בפרק "עיצוב האישיות ותיקון המידות".

[4] עצות ודרכים לקניית מידת הענוה ניתן לראות בפרק "עיצוב האישיות ותיקון המידות".

[5] ראה שמות יט, ו.

[6] ראה על כך לעיל בפרק זה, בנושא "יציאה מהשגרה".

[7] נוסיף שישנם גם חסרונות במראה חיצוני מרשים ביותר של האשה. הדבר עלול לגרור קנאות יתירה מצד הבעל; גנדרנות והשקעה מופרזת בחיצוניות מצד האשה - דבר היכול לפגוע בחינוך הילדים הלומדים מאמם העומדת שעות רבות ליד המראה, כי החיצוניות עומדת כביכול במרכז החיים. וזאת מלבד הניסיונות עמם היא תיאלץ להתמודד. והדברים ידועים. אולם אם יש לה יראת שמים כראוי, היופי הופך למעלה נוספת. ככתוב: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל). וביארו: אשה יראת ה היא תתהלל - ביופיה. משום שרק אצל מי שחסרת יראת שמים, החן והיופי הינם חסרון. שהרי היא תשתמש בהם באופן שלילי.  

[8] זוהר פרשת לך לך (דף צא, ב): "בההיא שעתא דאפיק קודשא בריך הוא נשמתין לעלמא, כל אינון רוחין ונשמתין כלהו כלילן דכר ונוקבא דמתחברן כחדא ואתמסרן בידא דההוא ממנא שליחא דאתפקד על עדואיהון דבני נשא ולילה שמיה. ובשעתא דנחתין ואתמסרן בידוי מתפרשין. ולזמנין דא אקדים מן דא. ואחית להו בבני נשא וכד מטא עידן דזווגא דלהון קודשא בריך הוא דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כדבקדמיתא ומכרזא עלייהו. וכד אתחברן, אתעבידו חד גופא חד נשמתא ימינא ושמאלא כדקא חזי... ואי תימא הא תנינן לית זווגא אלא לפום עובדוי וארחוי דבר נש, הכי הוא ודאי, דאי זכי ועובדוי אתכשרן זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק... תאנא ברזא דמתניתא כל אינון דאתו בגלגולא דנשמתין יכלין לאקדמא ברחמי זווגא דלהון ועל האי אתערו חברייא: שמא יקדמנו אחר ברחמים".

[9] ראוי לציין, שגם כאשר אין האדם מתחתן עם החצי המקורי השייך לנשמתו, וכן במקרי גירושין ונישואין עם אחר, תמיד תהיה שייכות רוחנית מסויימת ביניהם. ניתן להמשיל זאת לעץ ובו ענפים ועלים. כל עלה מורכב משני חצאים הנמשל לצורך העניין לנשמה המורכבת משני חלקים. גם אדם שאינו נשוי לחצי "העלה" שלו, נשוי הוא בהכרח לחצי עלה מאותו הענף אליו הוא שייך. ובכל מקרה, בשעה שהזוג מתחתן בחופה וקידושין כהלכה, מתחברים שני חלקי הנשמה לנשמה אחת, בין אם מדובר בשני החצאים המקוריים ובין לאו.

[10] ברכות ח, א.

[11] תהלים לב, ו.

[12] ראה את דברי הרב חיים מוולוזין בספרו "נפש החיים" שער ב, על כח התפילה וביאור מאמר חז"ל "הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים": יבמות סד, א'

[13] זוהר פרשת לך לך דף צא, ב.

[14] ראש השנה טז, ב.

[15] ראה סנהדרין כב, א; מדרש רבה בראשית, פרשה סח.

[16] ברכות ס, ב.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (88 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים