ידידיה מאיר

על צביעות, צביעות ועוד צביעות. למה מעטים כל כך ידעו לזהות מראש את הספין של השמאל והתקשורת על גיוס חרדים? למה רבים כל כך נפלו בקמפיין?

על קמפיין שצריך להימשך, על קמפיין שחובה להתחיל, על אגם ברגר, יאיר גולן ותוצאות האמת שהתבררו עוד לפני שנסגרו הקלפיות

על הספינים שעוד מחכים לנו, על ה"סערות", על חרדים מתוסכלים, על עב"מים ועל תפילות. טור אחרון לפני הבחירות

אז מי הם האנשים האלה, שחלילה-חלילה, היה לא תהיה, עלולים שלא להצביע בבחירות הגורליות? בואו ניתן בהם סימנים. ונענה להם

ידידיה מאיר (50), נשוי לסיון ואב לחמישה, מתגורר בירושלים: "יש לי יותר מדי על מה לכתוב. בעיקר מאז השבעה באוקטובר, מדברים על דברים מאוד מהותיים, ויש מאבקים על דברים מאוד חשובים. זה בוער, ויש בי המון מה להגיד"

לא נראה לי שיעלו אותי שם לבמה, בין ההמונים והחשובים. לא יודע אם אהיה שם בכלל. אבל היה לי חשוב להתפקד, להיות חלק. האתר עדכן אותי ש"הליך ההרשמה" בוצע בהצלחה. יופי. עכשיו נשאר לי רק ללמוד עוד 583 דפי גמרא

"אז אומנם צריכים את הפחד והמורא של ימי אלול", אמר ר' שאול אלתר בסיומה של אותה שיחת מוסר אטלנטאית, "אבל מאידך, צריכים גם לדעת שימי הסליחות הם מתנה טובה"

הרי המאבקים פה משתנים. פעם נערי הגבעות והחוות, אלה עם הגוזמבות, היו אויבי העם (במובנים מסוימים, אפילו אויבי המגזר), והיום תלמידי הישיבות החרדיות הם אויבי העם

אז בתוך כל התבהלה והתרעלה, בין כל הרעש והסחות הדעת, רגע לפני השנה החדשה, בואו נעשה את זה מסודר ונמנה את כל ימי ההודיה שעם ישראל עתיד לציין. גזרו ושמרו

מסתבר שלא צריך יותר מזה. פתחו לי פתח כחודו של מחט – ואפתח לכם זום עם 6,809 נרשמות. כן, זה המספר המדויק. ומאחורי כל מספר יש נשמה. אני מקווה שגם הקב"ה מציץ מדי פעם למייל שלה

ידידיה וסיון רהב-מאיר על ספרו החדש של דודו כהן, "50 מפתחות: המדריך הרשמי לחיים". ולמה השנה סיון לא הוציאה ספר בעצמה?

וואו. אתם קולטים את המסר? הכותרת המרכזית של הימים האלה היא לא ההתרחשויות הצבאיות המשמחות. הן פשוט התוצאה של הכותרת האמיתית – המחיצה שהולכת ונופלת בין עם ישראל לאלוקיו

תחשבו כמה מרגש זה יהיה להגיד לעצמכם, גם בעוד שנים: זה הלימוד הקבוע שהתחלתי אחרי המבצע הפלאי באיראן. לא הסתפקתי בהתרגשות חולפת. לא נשארתי אותו אדם. פתחתי דף חדש

מדהים כמה המאמר הזה רלוונטי להיום. ואולי בעצם: מייאש כמה הוא רלוונטי להיום, אחרי כמעט ארבעים שנה. טוב, קודם כול אם היינו מקשיבים אז, בשנת תשמ"ז, למתווה שברוד וחב"ד מציעים לסכסוך הישראלי-ישראלי, אולי היינו נמצאים היום במקום שונה

מעניין לאיזה שר יהיה אומץ להחליף את השיר הזה, שכל כך לא מבטא את הרוח של רוב עם ישראל. בטח לא מאז 7 באוקטובר, וקריסת קונספציית "כוחי ועוצם ידי"

דינה פהימי איבדה את בעלה, חתנה ונכדה בתחילת המלחמה, כאשר רקטה פגעה בביתם בנתיבות. ידידיה מאיר: "יש כל כך הרבה גיבורים שמתמודדים ומפיצים אור"

"האליטה הייתה קוסמופוליטית וכנועה ביחס לתרבות העולם. היא תמיד הייתה מוכנה למחיקה עצמית. הזהות היהודית השתמרה על ידי פשוטי העם". משפט לפנתיאון. שנזכה להיות מפשוטי העם

בליל הסדר שעבר, ב"שפוך חמתך אל הגויים", עוד חשבנו על סינוואר ועל נסראללה. והנה שני הרשעים האלה, שאכלו את יעקב ואת נווהו השמו, הושמדו השנה מתחת שמי ה'

אני בטוח שבזכות הדברים המעוררים שלך, רבים יפתחו ביום חמישי הקרוב את הדף הראשון של מסכת מכות וילמדו. האור הקטן שאלישיב הי"ד הדליק בליל ראש השנה האחרון במארון א־ראס ימשיך להאיר את העולם

האגרוף הצהוב הקמוץ והמאיים הופך לפתע ליד מושטת לשלום של ארגוני "אחדות", כביכול, שקוראים לנו לחתום על עצומות שונות שתכליתן עצירת כל עשייה ממשלתית כי היא "קורעת את העם"