ידידיה מאיר

מסקנות מריאיון עם ראש הממשלה נפתלי בנט, והשיר החדש שאתם חייבים לשמוע. הטור של ידידיה מאיר

אין זמן. חייבים לדבר עכשיו על הסכנה הגדולה של האנשים האלה כשהם עוד חיים ובריאים (עד מאה ועשרים!), שלא ניזכר מאוחר מדי. ואז נהיה מאוד צודקים, אבל לא ממש מנומסים

וואו. זה מדהים. זאת הודאה בפה מלא בכל תאוריות הקונספירציה שמערכת המשפט רודפת את כל מי שמנסה לבקר אותה

אני עוצר רגע כדי לוודא שהבנתי נכון. כשקדמון כותבת "הסצנה האלימה, הפרועה והבריונית שהתרחשה שלשום במליאה", היא לא מתכוונת להתנהגות של ראש הממשלה בנט במליאה

"לא פעם נאמר לי על ידי לומדי דף יומי מובהקים שסיימו כבר סבב אחד ויותר של מחזור לימוד הדף, שהם טרם למדו את שישה סדרי המשנה ולא הגיעו עדיין לכל המסכתות במשנה שעליהן אין בבלי"

אף פעם לא הייתי בהפגנה שבה דיברו בלי הפסקה על הנקודה המדויקת שעליה עומד הכול הכול: הזהות היהודית של המדינה

מה זה השיח המוזר הזה, שבו בעל החוב משחק אותה פוקר עד הרגע האחרון? מלחמת כבוד מי ימצמץ ראשון בין שני אנשי עסקים מפוצצי אגו? לא. כלומר, כן. אבל לא על הכבוד של עצמו

יונתן שחר, נפתלי קמפה, זאנוויל ויינברגר ודוד בן ארזה – 4 אמנים יהודיים שכדאי לכם להכניס אל הפלייליסט שלכם

כמה זמן מתייחסים לאורחים, למה חשוב להשקיע בהגברה, ומהי המצווה הראשונה שנער בר־המצווה מקיים עם הגיעו למצוות?

למה אתה מכנה את מה שנכתב כאן "דברי ארס והרס"? לא יפה לדבר ככה. אם צריך לראות את הטוב שבכל דבר, למה לא לראות את הטוב גם במיליונים שמתנגדים נחרצות לממשלה?

אנשי ימינה לא רק עקרו לשמאל הפוליטי אלא עברו, ברגע אחד, לדבר בשפתו. מה שעשו להם במשך שנים - הם עושים עכשיו לאחים שלהם

תרשו לי לנחש שבשולחן ליל החג היו למשפחת ברוד לא מעט אורחים וגם זה דורש הכנות. ובתוך כל הלחץ הזה של ערב ראש השנה - תקיעת השופר של החבר שלי מעסיקה אותו הרבה יותר משהיא מעסיקה אותי

ידידיה מאיר מספר על ליאור שי זצ"ל, שכונה "לוחם השמחה". מה נתן לו כוח להילחם בכל יום עבור השמחה, ומה איחל לבנו בבר המצווה שלו? לזכרו

מדוע אנחנו מקבלים כמובן מאליו את העובדה שבכל שנה יונתן בן ארצי הוא הנואם המרכזי ביום הזיכרון לרצח רבין? ולמה אני לא מזהה את פניו של תא"ל הרב אייל קרים, הרב הראשי לצה"ל?

המיקום הגיאוגרפי לא באמת משנה, גם לא מי היה ראש הממשלה או אפילו נשיא ארצות הברית. ממלכות וממשלות קמו ונפלו – אבל הרוח המיוחדת של מערבא, הרוח המיוחדת של הרב צ'ייט, לא השתנתה

לראש ממשלת ישראל נטול המנדטים דרוש חזון ואג'נדה פוליטית. אפשר ממש לפרסם מודעת דרושים בעיתון: ראש ממשלה מחפש אידיאולוגיה. אתם יודעים, כדי לפתור את העניין הקטן הזה של מצביעים

עליתי ברגל חמש קומות לגג של המלון שצופה על הכיכר, כדי לתעד מלמעלה את הרגע המיוחד הזה של התקיעות וקבלת עול מלכות שמיים

פתאום תפסה אותי מחשבה: רגע, רגע. מי אמר שאני צריך להתרגש בתפילה? אולי הקב"ה צריך להתרגש? מי אמר שההתרגשות של הקב"ה תלויה בהתרגשות שלי? זה כמו במסיבת סידור

יהי רצון שבשנה הבאה עלינו לטובה נהיה כמה שפחות כמו הבחור האמריקאי ההוא ש"לא הרגיש כלום", וכמה שיותר כמו שמואל־שמיטה שהשתדל כל ימיו "לחיות ביהדות". לזכרו של ר' שמואל עמנואל ז"ל

זה מעניין. אף פעם לא התייחסתי לחודש הנוסף בשנה מעוברת כעוד חודש שצריך להיערך לקראתו או שאפשר לנצל אותו. אבל זאת הרי ראייה מוטעית וילדותית. קיבלנו השנה חודש במתנה. זה המון זמן שאפשר וצריך לנצל