סייב דה דייט! תאריך זה תאריך. אבל את הלוקיישן נשאיר פתוח בינתיים

1.

המייל הבא נשלח אליי מארצות הברית כבר בראש חודש סיון, לפני כמעט ארבעה חודשים. הג'ימייל זרק אותו ישר ל"קידומי מכירות" ולכן נתקלתי בו רק השבוע. מאת: אגודת ישראל של אמריקה, שדרות ברודווי במנהטן, ניו יורק. נושא: "מבזק מיוחד - הוכרז תאריך סיום הש"ס!". היה גם לוגו יפה ומעוצב של המילים The Siyum. ובפנים הופיע באנגלית הפירוט הבא: "755 דפים עד שכלל ישראל ירקוד ביחד באצטדיון מטלייף. בעזרת ה', ב־6 ביוני, ראש חודש סיוון 5787".

יהודים רבים בארצות הברית נוהגים לכתוב את השנה העברית במספרים. זה קצת מבלבל אז אעשה לכם סדר: שולחי המייל מבקשים להודיע לי שבראש חודש סיוון שנת תשפ"ז יתקיים אירוע סיום הש"ס במחזור ה-14. כן, כן, קיבלתי "סייב דה דייט" לאירוע שנתיים מראש. כמה אמריקאי.

וזה לא סתם להודיע על התאריך. מדובר על פתיחת ההרשמה לאירוע: "הירשמו כעת, לומדים אינדיווידואלים ולומדים בשיעורים, תפסו מקום כעת. ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד!".

2.

המייל השני הגיע ביום ראשון השבוע. זאת למעשה הסיבה שנתקלתי, באיחור גדול מבחינת המארגנים, במייל הראשון. אני מקווה שלמרות העיכוב עדיין נותרו מקומות טובים באולם ולא רק ביציעים הרחוקים. וכך נכתב שם: "הספירה לאחור מתחילה – הירשם היום!". ובפנים: "588 דפים עד שנרקוד שוב ביחד. בוא להיות חלק מההיסטוריה".

למחרת, ביום שני, התקבל עוד מייל: "מזל טוב למסיימי סדר נזיקין, על 2,153 דפים, בלי להחמיץ יום". כאן הפרסומאי כבר התחיל להשתפך ולרגש: "מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה, בסופות שלגים ובגלי חום, בהדלקת נרות שבת או בשעות החשוכות של הלילה, במטוס, באוטובוס, ברכבת, בחדר המתנה, בטרמינל, בגמרא או בטאבלט, הדף לעולם לא עוצר. הוא יכול להיות רב או רב'ה בחיידר, עורך דין או רואה חשבון, נגר או שרברב, לא משנה מה המקצוע שלו, בכל יום, כבר 2,153 ימים, הוא לומד את הדף. ובזכותו, יותר מחצי מיליון יהודים יתאחדו ויחגגו. הצטרפו אלינו במעמד לכבוד גיבורי הדף".

3.

למייל השבוע גם צורף סרטון שמסכם את המעמד הקודם. רגע לפני הקורונה, ארבע שנים לפני 7 באוקטובר, התקבצו יותר ממאה אלף יהודים באותו אצטדיון בניו ג'רזי. בשנה ההיא היינו בשליחות בארצות הברית וכך זכיתי להשתתף באירוע ההיסטורי (ולהיכנס לרשימת התפוצה שלו לדורי דורות).

בקליפ שמופיע תחת ההפניה "חוו מחדש את ההשראה", אפשר לראות את ההמונים רוקדים באירוע "כי הם חיינו ואורך ימינו". חסידים, ליטאים, סטודנטים אמריקאים וילדים צעירים שזה מעמד סיום הש"ס הראשון שלהם והם כנראה לא ישכחו אותו לעולם. וגם לא מעט קשישים שנמלטו כילדים מאירופה לארה"ב אחרי השואה וזכו להקים דורות מפוארים שמחוברים לתורה ולמצוות, בתוך כל טומאת הגלות של אמריקה, כולל האצטדיון הזה עצמו.

לחצתי על כפתור ההרשמה כדי להירשם, או כדי להתרשם. בפנים אתה ממלא בצורה נורא מסודרת (אמריקאית, כבר אמרנו?) את כל הפרטים, כולל המיקוד שלך. ואתה מתבקש גם "לספר לנו את סיפור הדף שלך". אז כתבתי: "לא פתחתי גמרא כמעט 20 שנה, עד שגיליתי את ביאור שוטנשטיין  – ומאז ברוך ה' אני מכור לדף היומי". לא נראה לי שיעלו אותי שם לבמה, בין ההמונים והחשובים. לא יודע אם אהיה שם בכלל. אבל היה לי חשוב להתפקד, להיות חלק. האתר עדכן אותי ש"הליך ההרשמה" בוצע בהצלחה. יופי. עכשיו נשאר לי רק ללמוד עוד 583 דפי גמרא.

4.

ורק הערה טכנית קטנה מארץ הקודש: סליחה שאני מטיל ספק בהפקה האמריקאית המתוקתקת שנים מראש, אבל אתם כל כך בטוחים שהאירוע החשוב הזה יתקיים בניו-ג'רסי ולא, נגיד, בירושלים הבנויה? שכחתם שמאות אלפי יהודים התחילו השבוע בדף היומי את סדר קודשים? מה שנקרא: נשלמות ההכנות לבניין בית המקדש. אז מקווה שלא סגרתם על דמי ביטול גבוהים מידי עם החבר'ה של אצטדיון מטלייף. וברשותכם, אני שומר את התאריך - סייב דה דייט זה סייב דה דייט! - אבל באשר ללוקיישן, בואו נשאיר את זה פתוח, אוקיי?

הטור פורסם בעיתון "בשבע"