ידידיה מאיר: "התקשורת לקחה את היהדות ואת המסורת – מושגים שאנשים היו גאים בהם – והפכה אותם לבושה"

מאכל שמחזיר אותך לילדות.

"ביום שישי בצהריים היו אוכלים בבית הוריי אורז עם תירס. זו מנה שהיא הכי פשוטה, אבל מכל המאכלים דווקא היא מסמלת עבורי זיכרונות קסומים מימים עברו".

שלושה חפצים שהיית לוקח איתך לאי בודד.

"גמרא שוטנשטיין - כדי ללמוד את הדף היומי; חוברת של 'דבר מלכות' כדי ללמוד ממנה את יתר הלימודים היומיים; ונגן שדרכו ניתן לשמוע שירים".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"קליק כריות. בעבר, כשהייתי עובר בתחנות YELLOW ורואה מבצע של 'שני קליק במשהו' - הייתי מיד קונה ואוכל את שניהם. בשלוש השנים האחרונות עשיתי שינוי דרמטי בחיי: הצטרפתי ל'אבא חטוב', וברוך ה' הצלחתי להיגמל מכך לחלוטין".

מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?

"סיפורים מחיי החפץ חיים מלפני 100 שנה. אני מוצא אותם רלוונטיים מתמיד להתמודדויות הציבוריות של היום. וגם האישיות".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"שיש לי פחד במה. לפעמים אני ממש מתמלא חרדה לפני שאני עולה להעביר הרצאה מול קהל".

מה הכי מפחיד אותך?

"מעבר לפחדים הרגילים של בריאות וחיים, יש לי חשש מהתברגנות המחשבה שעלולה לגרום לי לומר דברים שאני לא מאמין בהם. זה קורה לכלי תקשורת, שחלקם היו פעם עם המון אידיאולוגיה ורוח, אפילו מסירות נפש, ועברו הסתאבות אידיאולוגית. אני חושש להתבשם מהמעמד ולא להיות בתנועה של התקדמות".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"היום, כשראיתי את תשדיר הבחירות של ש"ס. רואים שם אבא שמגיע לאספת הורים, שומע שם על תוכנית לימודים מלאה בפרוגרס, אבל אין לו אומץ להשמיע את דעתו. מדברים הרבה על גזיזת הפאות, שעשו פה בקום המדינה. התקשורת הישראלית בכל ערב 'גוזזת פאות', במובן המטפורי. לקחו את היהדות ואת המסורת - מושגים שאנשים היו גאים בהם - והפכו אותם לבושה".

משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך.

"יש הרבה דברים. אבל אחד מהעיקריים שבהם הוא הריכוז - ואני במאבק עכשיו עם הוואטסאפ ומנסה להיגמל. לאחרונה היו חסימות פתאומיות בוואטסאפ, ויצא שהייתי מראשוני הנחסמים, כבר לפני כמה חודשים. החסימה קרתה בדיוק כשהגענו לחופשה במלון ניר עציון, ממש בתחילת החופשה - וזה היה מדהים. חוויתי שם דברים שלא חוויתי שנים. הוואטסאפ חזר לי, לצערי (צוחק), אבל אמרתי לעצמי 'למה רק בחופשה?'. החלטתי להסיר את האפליקציה מהסלולרי, ומאז הוא נמצא אצלי רק בטאבלט.

"מצחיק אותי שמדברים על החינוך החרדי, ומתלוננים שאין בו ליבה. לדעתי, האחרונים שיישארו אוריינים, מרוכזים וקשובים הם דווקא בעלי הטלפונים הניידים הכשרים. אני אומר את זה כאחד שמתקשה לתקשר עם חרדים, כי אין לי כוח לדבר בטלפון. אבל יש מחירים למכשירים החכמים".

הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם.

"הקטע שאני הכי אוהב בתפילה, הוא מה שאומרים לפני הקורבנות: 'לפיכך אנחנו חייבים להודות לך, ולשבחך... וליתן שבח והודיה לשמך'. אלו מילים מאוד מרגשות שאתה אומר על הבוקר, אבל אני הכי אוהב בהן את ההתחלה: 'לפיכך אנחנו חייבים'. כלומר, מחייבים אותך לעשות משהו מרגש. ולמה אני אוהב את זה? כי אני לא מאמין בהשראות ובשיאים. הם אמנם נחמדים ונותנים כוח ועוצמה, אבל בסוף אני חסיד של שגרה. האתגר הוא לכוון בתפילה, למרות שאין לך השראה. למה? כי חייבים".

על איזה חלום עוד לא ויתרת?

"לדעת אנגלית. זה הכישלון הכי גדול שלי. היינו כמעט שנה בארצות הברית, וחזרתי עם אנגלית פחות טובה. חוקרי המוח עדיין בודקים מה קרה שם (צוחק). אין לי שום תירוץ. לקחתי שיעורים פרטיים מהמורה לאנגלית הכי טוב בארץ – מורה ותיק מאוד בשם יאיר צין. אבל זה פשוט לא נכנס לי למוח".

התכונה שאתה מעריך באנשים.

"פנימיות. כאשר אתה מגלה אדם עם עולם פנימי, עשיר ואמיתי שמחובר ליראת שמיים, אמונה ושמחה. אגב, שמחה היא גם תכונה שאני מעריך, כי היא מלמדת על האדם כל כך הרבה. אדם שהוא שמח, בעיניי זאת ממש הוכחה שהוא מחובר לקב"ה. אני משתדל לא להיות שיפוטי, כי אני לא יודע מה אנשים עברו, אבל אם נניח אני רואה חוזר בתשובה שגילה את האור אבל נורא עצוב לו, זה מעלה בעיניי שאלה של: איפה התקלה פה?

"ובהקשר הזה, של פנימיות ושמחה, אספר שבמלחמה גרנו ליד מאהל הגבורה - מאהל שהוקם על ידי משפחות חללי חרבות ברזל, שדרשו להכריע את חמאס ולתקן את מחדלי הצבא. הייתי מגיע בשבתות לתפילות, ובזמנים הכי קשים הלכתי דווקא לשם לשאוב כוח ואמונה. ממי? מהמשפחות שעברו את הדבר הכי קשה".

עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?

"עם הרבי מליובאוויטש. הוא מאוד משפיע עליי, וכשאני משדר ב'פטריוטים', תמיד מונחת לפניי החוברת של ה'דבר מלכות' של חב״ד. אני חושב שאתה לא יכול לפעול בעולם התקשורת עם כל האתגרים והניסיונות שבו, מבלי שאתה מחובר באמת לשליחות שנובעת מהתורה.

"כשאני שומע פוליטיקאי מדבר על 'אחדות', זו הרי הרבה פעמים אחדות שמדירה מישהו. הוא בא בעצם לעקוץ אותנו בשם האחדות. בעיניי, הרבי הוא סמל הדור של אחדות אמיתית, אכפתיות ואהבת ישראל. כשיש לך כזו, אז אתה מצד אחד תוקף את מה שצריך לתקוף, ומצד שני אתה מאמין בכוחה של כל נשמה יהודית. אלו דברים שאני כל הזמן משתדל להתחבר אליהם ולזכור אותם".

מה היית רוצה שיישאר ממך כאן בעולם אחרי 120?

"ברמה האישית, תורה, מצוות ומעשים טובים, צאצאים שומרי תורה ומצוות, עם נחת יהודית אמיתית עד בוא המשיח.

"ברמה הציבורית, שאצליח לגרום לכמה שיותר לומדים להצטרף לדף היומי. יש שיעור של הרב אלי סטפנסקי שמשודר בשידור חי לכל העולם, והוא מצליח להחזיק בלימוד שלו גם הרבה אנשים עם הפרעות קשב. אלו אנשים שלהביא אותם ללימוד זה לפעמים יותר קשה מלהביא חילוני, כי הם עם טראומות מלימוד.

"הצלחתי לגרום לעיתונאי קובי סלע ללמוד במסגרת השיעור הזה. הוא נדלק וסחף אחריו אנשים נוספים - מעגל שלישי, וכשאנחנו משוחחים, הוא מכנה אותם 'הנכדים שלך'. אני מאמין שהם עוד יביאו לי נינים. בכל פעם שאני מדבר בתקשורת על הדף היומי או כל לימוד יומי אחר, קבוע, אני אומר לאשתי שזאת השקעה שווה. אני מרגיש שאני מתעסק בשיווק נדל"ן. שווה להתאמץ הרבה אפילו בשביל לקוח אחד".

ידידיה מאיר הוא חבר פאנל "הפטריוטים", מגיש תוכנית הבוקר של רדיו קול חי ובעל טור שבועי בעיתון "עולם קטן"