ידידיה מאיר

בטרם גוזר הוא שואל שתי שאלות: "האם הילד יודע שעומדים לגזור לו את השיער?". האב משיב בחיוב. אבל ראש הישיבה עדיין מתעכב: "האם המצלמה מוכנה?"

וואו. בא לקלל ויצא מה־זה מברך. אני לא זוכר פוליטיקאי אחר שזכה לסופרלטיבים כאלה מעל גבי העיתון: אלוקים הוא חלק בלתי נפרד מהחזון. הכול נעשה בשמו ולמענו. מה טובו לשכותיך, סמוטריץ'

אם זה היה תלוי בי, הייתי כותב פה הרבה יותר על יוסל'ה רוזנבלט והרבה פחות על שמחל'ה רוטמן. אבל אם נכתוב או נקרא רק על מוזיקה מרגשת, נפסיד מדינה מרגשת

"אך הציג את כף רגלו על אדמתה – ומיד חש כאילו אבן כבדה נגולה מעל לבו", כך מתאר בנו, הרב ד"ר שמואל רוזנבלט. "כל מה שעשה למענה דומה היה עליו כבלתי מספיק: הוא שר בכל מקום, לפני כל ציבור של אנשים"

בהתחלה זה הפתיע אותי מאוד, אבל מתברר שכשאנחנו שומעים מישהו מדבר ברדיו או בהפגנה במילים מאוד קשות נגד שומרי התורה – לפעמים זה יוצר אפקט הפוך

אנחנו מדברים על אדם בן למעלה ממאה, שיושב מחובר לחמצן בחדר טיפול נמרץ, וממשיך לחדש חידושי תורה. לו היה מדובר באדם רגיל, נדמה לי שגם אילו היה אומר רק "בוקר טוב" זה היה מרגש

כמה אנשים שצופים בערוץ 12 חושבים על החרדי שהם רואים ברחוב את מה שחושבת גלית גוטמן? כמה אנשים חושבים כמו אלה שישבו סביבה ושתקו? לדעתי, המונים

הם ישלמו הון עתק למכוני סקרים וליועצי שיווק ותדמית שיגידו להם מה צריך לומר ומה צריך לחשוב, כדי לקנות עוד קצת תמיכה בדעת הקהל. פני הדור כפני הטוויטר

ידידיה מאיר מזכיר כי היום (רביעי) מסיימים מסכת סוטה, ומזמין אתכם להתחיל מחר יחד עם כולם מסכת חדשה, מסכת גיטין: "אירוע עולמי בעולם היהודי". צפו

ידידיה מאיר לא היה תלמיד טוב במיוחד, אבל הפך לאחד מאנשי התקשורת המשפיעים, ואפילו זכה לסיים את הש"ס. על זיכרונות מימי ההתנתקות ומימי הקורונה, ועל הספר שהכי השפיע עליו. ולא, זו לא פרסומת

מרגש אותי בכל פעם מחדש לדמיין את האנשים שקוראים עכשיו את הטור הזה, ולא יודעים שהם הולכים להיות חלק מהסיפור של הדף היומי

הרי אין כאן חרם מאורגן עם ועד פעולה שבא עם רשימת דרישות. אין שום גוף מסודר שעומד מאחורי החרם. אין מנהיג למחאה. פה זה היה הכי אמיתי ומהלב: ציבור גדול ויקר שפשוט נמאס לו שמסיתים נגדו

מה שהכי מדהים הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה ציבור נאור ואינטליגנטי אוכל הכול. הוא צורך את התקשורת באופן לא ביקורתי ופשוט מקבל את השקר ממי שאמרו

במשך שנים נשלחו צוותי צילום למאה שערים ולבני ברק כדי לצוד חרדים הולכים בצפירה. עכשיו, כשהנציגים הבכירים של החרדים רוצים לבוא ולכבד את הנופלים – זורקים אותם מבתי העלמין הצבאיים כי הם לא עשו צבא

חכו. זה לא נגמר כאן. "בעניין הזה דעתי נחרצת מאוד", אומר שלו. "אחד החטאים הנוראים שהחברה הישראלית עשתה הוא להינתק ממסורת יהודית ארוכה ומוכחת של העלאת התלמיד, המורה, החוקר, וההשכלה בכלל, על ראש שאיפותינו"

בימים האחרונים הבנתי. הבנתי איך אנשים משכילים אוכלים הכול. גם עלילות מופרכות בעליל. מסיפורו של הנס, הילד הנוצרי המתוק שנרצח בעיירה בערב פסח, ועד סיפורה של שפחה

אני לא מבין, המשכתי, אתן לא רואות חדשות? לא, הן ענו בפשטות, מי רואה חדשות? ולא מעניין אתכן כל מה שקורה ברחובות? תראה, הן ענו בחיוך, ההפגנות זה יותר הקטע של הדור המבוגר

לא עם כל הדוברים בתוכנית אני מסכים. וגם לא עם תדמור עצמו. אבל השיחות האלו מאפסות לי את התודעה על הבוקר. איך אמר רבי נחמן? "מי שטעם יין הונגרי, אותו לא יטעו עוד לעולם"

לא אחת קורה שמראיין ציני מצליח להוציא משפט לא מוצלח מפוליטיקאי, וכולם חוגגים על פליטת הפה. כאן זה הכי לא המקרה. "כי זה אנשים אחרים" זאת ממש משנת החיים של לפיד. ה"הוא היה אומר" שלו

האם גל הטרור הנורא גורם להם לפחד ולחרדה? חפיף. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. אבל תיקוני חקיקה בוועדת חוק ומשפט של הכנסת, דיונים בהרכב המדויק של הוועדה לבחירת שופטים – הו, זה כבר גורם פחד ואימה משתקים שאין דרך להתמודד איתם לבד