טור אישי

איך משחררים את הפרפקציוניזם ולומדים לחיות בבית מסודר (אבל לא מושלם)? במשך שנים ניסיתי להגיע לבית נקי ומאורגן לפי הספר, עד שהבנתי שסדר אמיתי לא נמדד בשלמות, אלא בתחושה טובה. חמש תובנות אישיות שלימדו אותי לשחרר, לקבל עזרה וליצור בית שמתאים לי, ולא לאחרים. מתחילים מחדש

וכמה אנחנו צריכים את הקריאה הזאת עכשיו. ישראל, ישראל, ישראל, בטח בה'. אתה ממש לא לבד. לא עוד עם לבדד ישכון. יש לך מישהו שמלווה אותך מלמעלה. אתה שומע, ישראל?

הכל, הכל הם רואים, הטרום-נשואים הצעירים החכמים האלה. רואים עלינו, רואים על האחים הנשואים שלהם, על הסבים והסבתות השמאלנים שלהם, על כל מיני אנשים שינסו לפגוע בעולם התורה שלהם

אישה מגלה יום אחד שלאורך כל השנה לא הצליחה לתרום מעבודתה לאחרים. היא מחליטה לתרום את העיצוב שהתבקשה להכין – והמצוות מתחילות לזרום

לא אני פה על הבמה, אני בכלל לא הנושא כאן, אלא השאיפה שהמסר האלוקי יעבור, הרצון לחזק את נשות ישראל, ולהתחזק יחדיו

תקופה ארוכה אני מרגיש שהטור קרוב למצות את עצמו, שאני נחשף כאן יותר מדי, שאולי כדאי לפרוש בשיא. בקיצור, קבלו שיחה עם היצר הרע של הטור

במלחמה הזו התגלה שהעם שלנו מאוחד, נחוש ומאמין בצדקת הדרך. אסור לנו להקשיב לקולות שרוצים לפלג ולהחליש אותנו, כי רק אם נאחד כוחות, ביחד נוכל להביא להחזרת החטופים והשבת הביטחון

"כמה ימים", הם אמרו לנו... כמה ימים שהפכו ל-9 חודשים של טלטלה נפשית, התקפי חרדה, רעשים בלתי פוסקים של מטוסי קרב שמרחפים מעלינו, קולות של פיצוצי רקטות, או במקרה הטוב של כיפת ברזל. טור אישי וכנה של מפונה מהגליל שבחרה להישאר באזור המלחמה

איך הדור ששקוע עד הראש בטלפון הנייד שלו ומזיז את הראש שלו רק בשביל לנשום ולאכול משהו, איך הדור הזה יוכל להתמודד מול מצבי לחץ ואיומים שדורות אחרים אכלו בלי מלח, חשבנו. טעינו

איך קרה שאחת כמוני, שלא צורכת חדשות בשגרה ונטולת רשתות חברתיות, נפלה לפח שהאויב הטמין לה, וכמעט איבדה את כלי הנשק העיקרי שלה? טור לשעת מלחמה

מדובר על אנשים נאורים, למדנים, צדקנים. הם לא אוכלים חיות, והם אוהבים ערבים וחסים עליהם. אבל מה עם האחים שלהם???

תקופה זו עומדת מול כל אחד ואחד מאתנו ומציבה שאלה נוקבת: למי אתה? לדת הפלורליזם, או לה' ולתורתו?

כשלא נהיה בתוך הסופר הענק שנקרא העולם הזה, אלא בעולם האמתי, נזכור שלא הספקנו לקחת ולאסוף. אבל אז זה יהיה מידי מאוחר. נגלה ונשאל איפה היינו? איך הלכנו אחר חזיונות שווא?

נקודת השיא בקריירה של יובל דיין הוא ניצחון ערכיה היהודיים מול נשיא המעצמה החזקה בעולם

הטענה המסורתית נגד הנציגים החרדיים שלא החזיקה מים בכנסת הנוכחית, השמאל שהוכיח כי תמו הימים בהם יכול היה לשלוט על מדינת ישראל, החברה הערבית שהציגה את חוסר נאמנותה למדינת ישראל, והבגידה הכפולה של בנט

היית נאחז בו, בספר התורה, עוצם את עיניך ומחבק את התורה כפי שאיש לא חיבקה מעודה. והיה החיבוק ההוא כמו ממגנט את עיני כולנו אל האיש שבחר בה כנגד כל הבלי העולם ופיתוייו

לפני כמעט 20 שנה הייתי בטוח שהחתונה שלי היא סיפור הצלחה ייחודי. אבל למרות המנה הקווקזית והאורח הסלב, פספסתי משהו קריטי

הוא לא היה חייב לומר כלום. באמת, הוא יכול היה לשקר. אם שליין היה שותק, אף אחד לא היה יודע. בכל זאת, הוא בחר להודיע לכולם, במחיר אישי גדול

המקרה שטלטל אותי בשירות הצבאי היה רק זרז לתובנה הבלתי נמנעת: תמיד יש מי שמסתכל עליך מלמעלה

אם נפגעתם מאמירות בוטות של אנשי חינוך, כדאי שתשמעו מה עשיתי אחרי המשפט הזה, שהוטח בי אי שם בשלהי כיתה ה'