סיון רהב מאיר

היסטוריונים שיעברו על הפיד שלנו – לא יאמינו שבתקופה כזו מצערת לא זעקנו, ביחד, בכאב משותף

הקורונה באמריקה חשפה מחסור עצום לא בנייר טואלט, אלא בסולידריות ובערבות הדדית. ביכולת לספר סיפור משותף בעל משמעות ולפעול לאורו

תעודת הוקרה לנשים, השיעורים שלמדתי מפרופ' נחמה ליבוביץ, יציאת מצרים של ימינו והרבה מצוות – וגם חסדים

אין סוף לשיעורי הבית שיש לאמריקה לעשות ביום שאחרי, בתקווה שיגיע כבר. בינתיים, אנחנו בבידוד די מעיק, אבל לפחות בבית

סיון רהב מאיר במסר לישראלים שגרים בחו"ל. ולא רק להם. צפו

למה אנחנו מחכים? מה לא נעשה בשביל לחיות, והאחדות המיוחדת שהביאו אלינו הימים המורכבים הללו

המילים של ברכת החודש, עידן הפייק, התוכן התמים שילדים צרכו בשנות ה-80, התיקון העצמי שאנחנו צריכים לעשות, ועצה לחודש החדש

חשבתי על כמות הפייק ניוז הבעייתי יותר שמתרוצצת בימים אלה. כמה המלצות של "רופאים", כמה מכתבים של "מומחים", כמה דיווחים מפחידים ולא מאומתים רצים ברשתות, בלי שאף אחד עוצר לבדוק אמיתותם. אם אתה לא יודע, למה סתם להלחיץ אחרים?

איך זה שהאמריקאים פספסו את הקורונה בהתחלה, ואיך זה שעכשיו דווקא הישראלים מפגרים אחרי האמריקאים? וגם: איך בונים אמון במנהיגים

שיעורה השבועי עם סיון רהב מאיר הועבר השבוע בשידור חי מארצות הברית – בקשת 12. בדבריה, תיארה רהב מאיר לו"ז קורונה להעברת שבועות הבידוד

ההבדל בינינו לבין עמלק, מה שאנחנו בונים בתוך הבית הפרטי שלנו, והמצווה של שמיעה להוראות משרד הבריאות

הורות בצל הקורונה: סיון רהב-מאיר בשיחה עם חמותה, מנחת ההורים זיוה מאיר, עונות על שאלות ומעניקות עצות מעשיות להורים בעקבות המצב החדש. מוזמנים לצפות

ההפסדים מהקורונה, הפוליטיקה שהשתגעה, והפרשנות של רון דרמר לא רק למגילת אסתר, אלא לכל מאבק עם הרוע האנושי

המסרים האקטואליים והאישיים של מגילת אסתר, מחוות קטנות של אחווה והמסר שכדאי לנו לקחת מפורים לחיים

"אבי היה הדור ה־37 של רבני המשפחה, ואני הייתי צריך להיות ה־38. עשיתי זאת. הייתי הרב הראשי של נתניה, ואז של תל-אביב, ואז של כל מדינת ישראל"

היהודים שעושים את השבת גם במנהטן, הבסיסי המשותף והחשוב שלנו, הבחירות שאנו עושים גם מחוץ לקלפי, וההזדמנות לחשוב על המזוזה, גם ובמיוחד כשלא נוגעים בה

"מסוכנת יותר מהקורונה", היתה הכותרת ל"ביקורת" הטלוויזיה של רוגל אלפר על סיון רהב-מאיר, "שליחת חדשות 12 לקב"ה", כהגדרתו. אז איך הגיבה העיתונאית המוערכת לאותו טור מריר ונפסד?

למה עולה חדשה מקישינב תלתה בחדרה פוסטר עם הכיתוב "חביתה"? על מנת להגיע הביתה באמת צריך לעשות דרך, ללמוד, להבחין בדקויות, לא לשפוט

עין תחת עין, חודש אדר בשדרות, הדרך ליצור אהבה וקרבה באמצעות נתינה, והרגעים במהלך היום שצריך לשים לב אליהם במיוחד

איך קרה שחוק ישן והגיוני, הפך במחי מילה אחת לסערה נגד היהדות – ולגל של מחאה בעד היהדות והתפילין?