סיון רהב מאיר

אין סוף לשיעורי הבית שיש לאמריקה לעשות ביום שאחרי, בתקווה שיגיע כבר. בינתיים, אנחנו בבידוד די מעיק, אבל לפחות בבית

סיון רהב מאיר במסר לישראלים שגרים בחו"ל. ולא רק להם. צפו

למה אנחנו מחכים? מה לא נעשה בשביל לחיות, והאחדות המיוחדת שהביאו אלינו הימים המורכבים הללו

המילים של ברכת החודש, עידן הפייק, התוכן התמים שילדים צרכו בשנות ה-80, התיקון העצמי שאנחנו צריכים לעשות, ועצה לחודש החדש

חשבתי על כמות הפייק ניוז הבעייתי יותר שמתרוצצת בימים אלה. כמה המלצות של "רופאים", כמה מכתבים של "מומחים", כמה דיווחים מפחידים ולא מאומתים רצים ברשתות, בלי שאף אחד עוצר לבדוק אמיתותם. אם אתה לא יודע, למה סתם להלחיץ אחרים?

איך זה שהאמריקאים פספסו את הקורונה בהתחלה, ואיך זה שעכשיו דווקא הישראלים מפגרים אחרי האמריקאים? וגם: איך בונים אמון במנהיגים

שיעורה השבועי עם סיון רהב מאיר הועבר השבוע בשידור חי מארצות הברית – בקשת 12. בדבריה, תיארה רהב מאיר לו"ז קורונה להעברת שבועות הבידוד

ההבדל בינינו לבין עמלק, מה שאנחנו בונים בתוך הבית הפרטי שלנו, והמצווה של שמיעה להוראות משרד הבריאות

הורות בצל הקורונה: סיון רהב-מאיר בשיחה עם חמותה, מנחת ההורים זיוה מאיר, עונות על שאלות ומעניקות עצות מעשיות להורים בעקבות המצב החדש. מוזמנים לצפות

ההפסדים מהקורונה, הפוליטיקה שהשתגעה, והפרשנות של רון דרמר לא רק למגילת אסתר, אלא לכל מאבק עם הרוע האנושי

המסרים האקטואליים והאישיים של מגילת אסתר, מחוות קטנות של אחווה והמסר שכדאי לנו לקחת מפורים לחיים

"אבי היה הדור ה־37 של רבני המשפחה, ואני הייתי צריך להיות ה־38. עשיתי זאת. הייתי הרב הראשי של נתניה, ואז של תל-אביב, ואז של כל מדינת ישראל"

היהודים שעושים את השבת גם במנהטן, הבסיסי המשותף והחשוב שלנו, הבחירות שאנו עושים גם מחוץ לקלפי, וההזדמנות לחשוב על המזוזה, גם ובמיוחד כשלא נוגעים בה

"מסוכנת יותר מהקורונה", היתה הכותרת ל"ביקורת" הטלוויזיה של רוגל אלפר על סיון רהב-מאיר, "שליחת חדשות 12 לקב"ה", כהגדרתו. אז איך הגיבה העיתונאית המוערכת לאותו טור מריר ונפסד?

למה עולה חדשה מקישינב תלתה בחדרה פוסטר עם הכיתוב "חביתה"? על מנת להגיע הביתה באמת צריך לעשות דרך, ללמוד, להבחין בדקויות, לא לשפוט

עין תחת עין, חודש אדר בשדרות, הדרך ליצור אהבה וקרבה באמצעות נתינה, והרגעים במהלך היום שצריך לשים לב אליהם במיוחד

איך קרה שחוק ישן והגיוני, הפך במחי מילה אחת לסערה נגד היהדות – ולגל של מחאה בעד היהדות והתפילין?

למה המילים "נעשה ונשמע" נותרו כסימן זיהוי יהודי עד היום, איך הקורונה חשפה את הקהילה של שליחי חב"ד בבייג'ין, ומילים לזכרם של הרב יעקב אדלשטיין ושל רבי ישראל סלנטר

"הפנייה אלי במילים 'כבוד השופט' לוותה אצלי תמיד בידיעה שאף אני עומד לדין לפני הקדוש ברוך הוא, ובשל כך מיעטתי מכבודי"

התחושה הבלתי פוסקת של זלזול בלשון החוק, זלזול ברשויות האחרות ולפעמים גם זלזול בשכל הישר של האדם הסביר. הדוגמאות רבות ומתסכלות. הן מעוררות תמיהה גם אצל מי שרוצה לתמוך במערכת