סיון רהב מאיר

הציבור לומד להסתכל על המציאות ולומר תודה. בואו נאמץ את המנגנון הזה מפרשת השבוע - אלינו השבוע: אין שום חג כרגע, אבל משהו באוויר נורא חגיגי

הדברים שלמדנו השבוע מהרבי מלובביץ' זצ"ל, הסיפור המרגש של ר' אלעזר גפנר, מהרוגי מירון, הדברים שיש לרופאה עם שיתוק המוחין לומר לנו, המשמעות של פרה אדומה, וגם: אפשר כבר לנשום

"שלום הרב בנדר", כתבתי בתגובה במייל למנהל בית הספר. "הילדים שלנו כבר לא לומדים אצלכם, אבל לימדת אותנו השבוע משהו"

כשמסתכלים מקרוב, מגלים עד כמה בני הבית משפיעים עלינו, בשיחות הקטנות בין המטבח לסלון. פרשנינו לומדים מכך כמה חשוב לבדוק מי האנשים הכי קרובים שמקיפים אותנו

היעד של העם היהודי הוא יותר מאשר רוב של 61 אצבעות בכנסת או העברת תקציב. זה חשוב מאוד, אבל לפני 27 שנים נפטר מנהיג שהזכיר לנו כל הזמן שהסיפור שלנו גדול יותר

הביטחון האמיתי של ישראל, שלוש תובנות מדורון שפר, הבחירה בין קרח למשה רבנו, והדיבור הראשון של הבוקר

ארבעה אירועים חשובים שקרו השבוע: אברהם פריד ואביב גפן, ההפסד של מרים פרץ, הזכויות של תמר זנדברג ומחדל ההפרדה בין חילונים לחרדים

משום מה, אופטימיות נחשבת לבריחה מהמציאות, ופסימיות נחשבת לריאלית, אבל זה לא כך. ההחלטה איך לפרש את הדברים – מהמדבר ועד לרגע זה – היא שלנו

12 ימים זה 1,036,800 שניות, ובכל שנייה כזו הם מקבלים לפחות הודעת ווטסאפ אחת שמזכירה להם את ההבטחות שעל בסיסן נבחרו לכנסת

כוחה של השגרה, החובה ללמוד מוסר ממה שעובר עלינו, מה כל כך מיוחד ברית והכוח לעמוד במיעוט, שמגיע מהעבר - ומהעתיד

אז על ההרתעה מול חמאס צריך לדבר, ואת מסקנות תוכנית ההתנתקות צריך ללמוד, אבל שלא נתנתק כך אט אט גם מהנגב והגליל. שלא נאבד את ההרתעה גם בתוך גבולותינו

שלא נהיה יהודי הדממה, שנזכור את העוצמה של הענווה, שנדע שיש משמעות לכל דבר, ושנדע גם להיות פשוטים, ולא לשנות

אלעד ברזילי, מורה שנפצע אנושות לאחר שנעשה בו לינץ' בעיר עכו, חזר להכרה ואשתו מספרת: "הוא איתנו, פוקח עיניים, זז קצת אך לא יכול עדיין לדבר". צפו

כשברשתות מתווכחים על ישראל הראשונה מול ישראל השנייה, בעוטף עזה הרי מבקשים לכנות אותם פשוט "עוטף ישראל"

רהב מאיר יוצאת להגנת "הגרעין התורני": "בשנים האחרונות מתחוללת כאן מהפכה, אנשים יוצאים למקומות שהם פריפריה גיאוגרפית או חברתית, אני מכירה את הפעילות שלהם מקרוב". צפו

לדבר על הקרבנות, לדבר על אלה שהיו בצד שלנו, ולא תמיד לחפש הפוגה

מחשבות על יום ירושלים, לרוץ למקלטים בירושלים – ובשדרות, לשאת ראש, ולעשות קודם את מה שחשוב

סיון רהב מאיר על דברים שראתה בשבעה של משפחת זקבך: "בית מלא באנשים מכל המגזרים והסוגים, האבלים מכריזים: 'תעשו מקום, עם ישראל הגיע'". צפו

"נעים מאוד, שני הבנים שלי נפלו בצבא, וגם בעלי נפטר", הציגה את עצמה לקטנטנים. "ואתם רואים, אני חיה. כי החיים חזקים יותר מהמוות. תזכרו את זה. זה כמו ילד שמתחיל ללכת. נכון בהתחלה הוא נופל וקם? ככה גם אתם. אבל אתם תמשיכו"

להיות הגיבורים של הספר ה-25, לשים לב לסדקים, להיות עם אחד באמת, ולא לשכוח להצליח לעצור