פרשת וירא

מנכסי הרוח הגדולים של אומתנו היא "עקידת יצחק". אנו מזכירים אירוע זה ברבות מן התפילות, ובמיוחד בימי הדין

אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְפַּלֵּל עַל סְדוֹם. גַּם אִם תְּפִלָּתוֹ לֹא הִתְאִימָה לְמִדַּת אַנְשֵׁי סְדוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהִגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ, בְּכָל מִקְרֶה הַתְּפִלּוֹת נִשְׁמְרוּ בִּשְׁבִיל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

בסדום לא היו חמישים צדיקים ואף לא עשרה, אבל מה היה קורה אילו היו שם צדיקים שיהיו ה"מזוזה" של סדום? גד שכטמן בהרהורים אחר פטירתו של מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל

מדוע איש החסד אברהם מציע לאורחים רק "מעט מים"? ומדוע חסך רבי ישראל סלנטר במי נטילת ידיים, לכאורה בניגוד להלכה? הרב משה שינפלד עם התשובות

נקודת האיזון שתוארה אצל אברהם אבינו: גם כשהמציאות עדיין לא ממש "חיים כבקשתך", ניתן עדיין לשנות את תחושתנו באמצעות הדגשת הנקודות החיוביות שבהווה, או בהתייחסות לדברים הטובים יותר שקרו לנו

כידוע, אין מילה מיותרת בתורה. אם כך, לשם מה היא כותבת את תפריט הסעודה שאברהם הגיש בפני המלאכים? סתם לתת לנו מושגים קולינריים?

האמת והשלום הם ערכים נעלים ביהדות. אך מה קורה כשיש התנגשות ביניהם? בפרשתנו נמצאת התשובה המפתיעה

לכל אחד יש התמודדיות שונות אם זה בשמירת מצוות, בתוספת שעות לתורה, בהתחזקות בצניעות, ביראת שמים ועוד, ופעמים שאדם עושה חשבון אם אעשה כך יאמרו עלי כך, ושמא אפסיד מזה? ואולי זה מה שהוא שונה?