פרשת וירא

דניאל מלכה בשיעור מיוחד בשפת הסימנים, עבור לקויי שמיעה. והפעם: פרשת וירא

בפרשת וירא מופיעים לא מעט רגעי צחוק, לא תמיד בהקשרים מצחיקים. מהו הצחוק הטוב והנכון? סיון רהב מאיר בשיעור לפרשת וירא, צילום מיוחד ל"ליבא" מבית כנסת המחתרות בירושלים

אלוקים, אני יודע שאין לי זכות לבקש ממך כלום. מעולם לא שמרתי על מה שביקשת ממני ואין זה הוגן לבקש ממך. אולם לפנים משורת הדין מתחנן אני שתציל את חייב בתנו השוכבת על ערש דווי, ויחד עם זאת תציל את חיי וחיי רעייתי... ואני מבטיח לך שלא אבקש ממך שום דבר נוסף, לנצח. רבי שלום שבדרון הקשיב, ואז ענה

בשעה שהשם יתברך בא לבקרו בשעת חוליו, רץ אברהם אבינו לקבל את פניהם של שלושה עוברי אורח נוכריים. כיצד ייתכן? מסביר המהר"ל: אין סתירה בין הכנסת אורחים לקבלת פני שכינה, להיפך. חסד היא תכונה אלוקית, ואין השתייכות וקרבה לקב"ה יותר מאשר להידמות אליו. ריצתו של אברהם לעבר האורחים, שנראית ממבטנו הגשמי כהתרחקות מהקב"ה – למעשה אינה אלא ריצתו של אברהם אל הקב"ה, שכן הוא מתקרב אליו ומדבק במידותיו

כולנו מכירים את התופעה, שכאשר מתחשק לאדם משהו, מבלי לחשוב ומבלי להתמהמה, כבר הוא רץ להשיגו. הרגליים כאילו רצות מעצמן. זהו כוח התאווה. כשהתאווה שולטת באדם, האיברים מעצמם מתרוצצים למקום השגתה. אבל האם ניתן להגיע למצב כזה גם בצד הטוב? האם החשק לדבר שבקדושה יכול להתגבר כל כך על האדם, עד שאיבריו אינם מחכים לצד השכל אלא פועלים מעצמם?

למה נהפכה אישתו של לוט לנציב מלח? באיזה גיל עשה אברהם אבינו ברית מילה? ואיך אדם זקן וחלש מצליח לשנות דור שלם? הרב הרצל חודר בהרצאה מפתיע בשידור חי לקראת פרשת השבוע - פרשת וירא

מי שמרוכז בעצמו, ולא משתמש בחוש הראיה שניחן בו כדי לראות את הסביבה ולגמול חסד - למה לו עיניים?

לעתים בלהט העשייה אנו ממהרים כל כך להגיע למטרה, ונוטים לא פעם לדלג על ה"אותיות הקטנות" - על הפעולות שנראות לנו פחות חשובות מעצם הדבר עצמו

על ההבדל בין דרך הקירוב של אברהם אבינו לזו של אהרן הכהן, והמסר העדין והאישי המלווה עד לימינו אנו