איך אדם כמוני יכול להתפלל? דבר תורה לפרשת וירא

הרב והתלמידים הביטו מחלונות בית הכנסת החוצה. קטנה הייתה עירם, אך זקוקה לגשם והם חיפשו עשירי למניין בכדי להתפלל על הגשמים. מחלון בית הכנסת הבחינו ביהודי שנודע לעבריין וקראו לו שישלים להם מניין לתפילת הגשם.

"אני?" נבוך העבריין וחיפש להשתמט, "אם אני אתפלל אתכם, אלוקים יעצור את הגשם לעוד כמה חודשים"...

"אם משום כך", ענה לו הרב בחיוך רחב, "תנוח דעתך. בגלל אנשים כמוך ירד כבר מבול בעולם"...

* * *

המלאכים מבשרים לאברהם שסדום עתידה להיחרב ואברהם מחליט להתפלל עליהם: "ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע?!"

רש"י מבאר: "ויגש אברהם - מצינו הגשה למלחמה... הגשה לפיוס... והגשה לתפילה... ולכל אלה נכנס אברהם - לדבר קשות ולפיוס ולתפילה".

מקשה רבי יהודה לייב, ה"שפת אמת", מגור: אברהם אבינו ניגש לבקש רחמים על אנשי סדום, להפך בזכותם ולמצוא להם מליצי יושר ולהתחנן בעד ארכה עבורם לשינוי ושיפור מעשיהם. תפילה ופיוס יש ויש צורך כאן. אבל הגשה למלחמה? עם מי בדיוק הוא "ניגש" להילחם?!... 

באחד הימים נכנס הגאון רבי שלום שבדרון בשיחה עם יהודי חילוני. אודות מה ומדוע? זאת לא נדע. איך בין דבריו שאל את היהודי "האם אתה מתפלל?" היהודי הניד בראשו לשלילה.

"לא, רבי. אסור לי להתפלל".

רבי שלום הרים גבה ועוד אחת. שמע כבר על יהודים שאינם מתפללים כי אינם מכירים את הסידור, ואפילו על יהודים שאין להם חשק להתפלל, ואפילו על יהודים שמרגישים דחייה מתפילה כי בקטנותם הרגילו אותם לכך בדרך לא נכונה... אבל על יהודי שאסור לו להתפלל – זאת עוד לא שמע...

והיהודי סיפר: אינני שומר תורה ומצוות ומעולם לא שמרתי. אך באחד הימים נודע לי ולרעייתי שבתנו היחידה שנולדה לאחר טיפולים רבים, חולה במחלה נדירה שייתכן שתביא חלילה למותה בשנות נערותה...

ברגע האמת כאשר יהודי יודע שהיחיד שיכול לעזור לו הוא היושב במרום, אין מקום לשיקולי חיצוניות ומה יאמרו. רצתי אל בית הכנסת הקרוב בשעת בוקר שוממת. פתחתי את ארון הקודש, הכנסתי את ראשי פנימה וגעיתי בבכי מר. כשאני משוחח עימו במילים שלי:

"אלוקים, אני יודע שאין לי זכות לבקש ממך כלום. מעולם לא שמרתי על מה שביקשת ממני ואין זה הוגן לבקש ממך. אולם לפנים משורת הדין מתחנן אני שתציל את חייב בתנו השוכבת על ערש דווי, ויחד עם זאת תציל את חיי וחיי רעייתי... ואני מבטיח לך שלא אבקש ממך שום דבר נוסף, לנצח.

"שבתי לביתי", המשיך היהודי במונולוג המצמרר, "ותוך מספר שבועות חזינו אני והרופאים בנס תחיית המתים. הילדה הבריאה. וכיון שהבטחתי לבורא שלא אטריד אותו יותר, אסור לי להתפלל..."

רבי שלום שבדרון התרגש עד דמעות מתמימותו של היהודי. במילים רכות הסביר לו את מהותה של התפילה: הקב"ה מעוניין וחפץ שנהיה איתו בקשר רציף. הוא חפץ להעניק לנו מטובו, אבל רוצה שנפנה אליו, שנבקש ממנו. הוא כאב שאוהב לשמוע את בניו מבקשים.

ברור הדבר שלמרות הבטחתך אתה צריך ורשאי להתפלל, שכן הייתה זו עצת היצר בכדי שיותר לא תפנה אל אביך האוהב שבשמים.

כעת נשוב לתשובתו של השפת אמת, איזו מלחמה נאלץ אברהם אבינו לערוך בבואו לתפילה: אברהם אבינו חש שהוא בבחינת "ואנכי עפר ואפר". כביכול אין לו זכות קיום לבקש מהקב"ה מאומה. ולכן עבור עצמו מעולם לא ביקש. הוא רק שיבח את הקב"ה, הודה לו על מה שיש, והקשר היה רק להודות לבורא על רוב חסדיו עמו.

אולם כאשר נגעו הדברים לזולתו, לאנשי סדום, וכעת הוצרך אברהם לבקש עבורם רחמים, הוא כביכול ערך מלחמה עם הטבע שלו שלא לבקש לעצמו מאומה, וניגש לבקש עליהם רחמים. "ויגש אברהם ויאמר"...

* * *

אחד מהדברים הטעונים חיזוק בכל יום הוא תפילה. אנו כמובן לא בדרגתו של אברהם שחש שלעצמו לא מגיע לו מאומה, ואנו דווקא מגיעים מצוידים ברשימת משאלות.

לעתים היצר מפתה אותנו לחשוב שלפי התנהגותנו אין לנו זכות שהקב"ה ישמע את תפילתנו. כביכול "לאדם כמוני הבורא לא ישמע". מאברהם אבינו ניקח את מוסר ההשכל שלא משנה מה עשיתי אמש, לא משנה כיצד מצבי הרוחני, יש להילחם עם הרגשה זו ולגשת לתפילה בכל מצב.

אבא שבשמים מחכה ומצפה שנפנה אליו. הוא ממתין לקשר הזה ורוצה להעניק לנו מטובו.