לחבק את הזולת - גם כשהוא לא משהו...

כמה פעמים יוצא לנו לארח אורחים. אבל אורחים אמתיים, כאלו שבאים מרחוק וזקוקים אפילו לחלוץ נעליים. כנראה שלא ממש הרבה. אברהם אבינו דווקא אירח המון כאלו, ובאהבה

חז"ל מספרים שכל מעשה שעשה אברהם לכבודם של אורחיו, היה בכל הלב ובכל השלמות המתבקשת, עד שמצאנו שהקב"ה פרע לו ותמורת שהכניס את המלאכים תחת צילו של העץ - אף בני בניו זכו לצילם המרענן של ענני הכבוד בצאתם ממצרים. הטמפרטורה הנוחה שומרת על האדם בשפיותו הנינוחה והרגועה, וזה היה מגיע לבני בניו. מידה כנגד מידה, צל תחת צל, ולא בכדי הם נקראו "ענני כבוד". כך מבואר במדרש (אליהו רבה פרשה יג) המתאר כי אף בשכר שהאכיל והשקה אברהם את המלאכים זכו בניו למן ולשלו.

מאידך, גמרא ידועה היא במסכת תענית, ובה מבואר כי  המן היה בזכות משה, הבאר בזכות מרים, והענן בזכות אהרן. אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומחזר אחר כבודן של ישראל להשלים ביניהם בצורה מכובדת, בזכותו באו לבני ישראל העננים שתפקידם לשמור מחום וקור ומפגעי הדרך, וכך תדיר היו ישראל פוסעים במדבר באופן מכובד וראוי ולא כשהם לאים ומסוחררים מחם השמש המדברית. עתה תמה המהרש"א במסכת בבא מציעא (פו/ב) הלא אם כן האם העננים היו לבני ישראל בזכות אברהם או בזכות אהרן?

שאלה מעניינת בהחלט. מה גם שאת הסוכות אנו עושים זכר לענני הכבוד כמובא בטור (או"ח תרכ"ה) ואם כך שוב, בזכות מה זכינו למצווה מופלאה זו, בזכות חסדו של אברהם או שמא בזכות חסדיו של אהרן הכהן.

המהרש"א מיישב כי אכן תחילה כשיצאו ממצרים, היו העננים בזכות אברהם, אולם זמן מה אחר כך היו העננים בזכות אהרן כל משך הארבעים שנים.

מה קרה, וכי זכותו של אברהם אינה כדאית בכדי שבניו יקבלו בזכותו צל לארבעים שנים?

מעניין להביא בהקשר זה את דברי הזוהר הקדוש (וירא דף קב/ב) שם מבואר דבר מופלא: אברהם שהיה עמוד האמונה והמלחמה בעבודה זרה בדורו, היה לו עץ בחצרו, לשם היו האורחים מוזמנים לשבת. והנה במקרה שהיו היושבים אנשים כשרים המאמינים בהקב"ה, היה האילן פורס ענפיו ומכסה אותם כיאות מפני השמש, ואילו היו הללו עובדי עבודה זרה, היו ענפי האילן מזדקרים כלפי מעלה וחושפים את היושבים לשמש הקופחת... תחת אילן זה, מבאר הזוהר, ביקש אברהם לכנס את שלושת המלאכים, בכדי לעמוד על טיבם.

מעתה נבין נפלא כי הרי סדר הדברים היה כך שכשעשו ישראל את העגל, נסתלקו ענני הכבוד, ולא חזרו עד שהתחילו לעשות את המשכן, ומשה ירד מהר סיני ביום הכיפורים, ולמחרת ציווה על מלאכת המשכן, והעם הביאו נדבה יומיים, ולמחרת נטלו החכמים את הזהב, ובחמישה עשר בתשרי התחילו לעשות את המשכן, ואז חזרו ענני הכבוד, ולכן נצטווינו לעשות סוכות דווקא בחמישה עשר בתשרי (כמבואר בפירוש הגר"א לשיר השירים א ד, וכן הוא בדרשת מהר"מ חביב).  

אמור מעתה כי זכותו של אברהם להעניק לבניו צל הייתה - רק עד שעבדו את העגל ושורת הדין נותנת כן, שהרי אברהם לא העניק מחסדיו לעובדי עבודה זרה. ואילו בחמישה עשר בתשרי חזרו ענני הכבוד בזכות אהרן, הוא הרי שעשה שלום בין כל שכבות העם, כולם עד כי במותו בכו הכל אנשים נשים וטף, ולכן נצטווינו לעשות סוכות בחמישה עשר בתשרי.

דברים נפלאים. ואף מצאנו להם רמז מופלא ביותר בפיוט "סוכה ולולב" שכולנו מכירים מחג הסוכות, המעיין בפיוט הזה ישים לב שכולו עוסק בפרטי הסוכה והלולב, אולם בפתיחה אנו זוכים למעין תקציר של כל הנאמר לעיל:

"אל ממצרים גאלנו, דברות קדשו השמיענו. ענני כבוד היקפנו, לארבע רוחות מטה ומעלה. נעם דרכיו לנו הודיע, מזיו הדרו לנו הופיע. דעת יום ליום אמר יביע. וכו' ".

לפי האמור, מובן היטב כי הפיוט מזכיר תחילה את יציאת מצרים, שכן אז היו תחילה ענני הכבוד של אברהם, אחר כך בהר סיני "דברות קדשו השמיענו" ורק לאחר מכן בזכות אהרן "ענני כבוד הקפנו" ושוב: "נעם דרכיו לנו הודיע, מזיו הדרו לנו הופיע", היינו נתינת התורה. ואז בא הפזמון "סוכה ולולב לעם סגולה".

מופלא כמה מחושבנים דברים חז"ל, אולם לדרכנו יש כאן מסר טמון ומחכים:

בוודאי, אין כל פגם בדרכו של אברהם אבינו שבחר להדיר את הכופרים מצילו המרענן, זו הייתה עבודת הקודש שלו וחובתו בדורו הכפרני. מאידך, זכותו של אהרן הייתה רבה ועצומה אף היא בהשכנת שלום בין כל סוגי היהודים, וזו הייתה עבודת הקודש האישית שלו, שניהם שרפי קודש, וכל אחד עשה את המוטל עליו מאת אביו שבשמים. אולם כאשר מקבלים שכר - מקבלים אותו מידה כנגד מידה, ואם אברהם לא נתן ללא סלקציות, הרי שגם בניו לא יקבלו ללא סלקציות, ומאידך אהרן נהג אחרת והעניק לכולם מחסדו לכן זכותו אפשרה מידה כנגד מידה להעניק את מצוות הסוכה לכל כלל בני ישראל גם אלו שנכשלו בחטא העגל. נורא למתבונן.

כדאי להפנים, לדרכנו אנו, גם כשאתה צודק ואתה רשאי להדיר את השני, לפסול אותו, לחתוך אותו, לא להכניס אותו הביתה ולא לקבל אותו לקהילה, או לחברתך הנעלית, אולם זכור כי אחיך הוא, אנא בקש ומצא לו חתירה תחת כיסא כבודך, נסה לחבק אותו בכל זאת. כמובן ברגישות ובנחישות נדרשת. אולם זה משתלם, ענני הכבוד יחבקו כך גם אותך. גם כשתהיה לא משהו...