מיומנה של טלפנית

כל מי שהוזכר כאן הוא הורה אחראי, שאמר "לי זה לא יקרה". וזה אומר שכולנו פועלים על האוטומט, ופחות עם מחשבה לפני כל פעולה

לכאוב את הכאב של אחותה שמתחננת לסליחה, לדאוג לאבא שלה כי אין מישהו אחר שיעשה זאת, לחבר בין אבא עם לב של אבן לבתו שהרבה שנים לא זוכה לסליחה. לנסות לעשות שלום בין אבא לבת

אולי לצד האבל על חורבן הבית, ננסה לדמיין שיש עוד ממדים לעולם טוב, מעבר למושגים הקיימים. עולם שאפשר לזכות בו, אילו היה לנו היום בית מקדש

הקב"ה שם לי מראה מול העיניים. הנה, תחושי מעט ממה שעבר על הוריך, שלא לקחת בחשבון שאת פוגעת בהם בזה שניתקת מגע בינם לבין ילדיך

אמיצות או פחדניות, חלשות או חזקות, חכמות מאוד או חכמות רק בלב, מעשיות או מרחפות, מרובעות או מעגלות פינות. אבל היינו תמיד אמהות

"ניסיתי לדבר עם הצוות על המצב שלי, אבל לא הייתה להם היכולת להיענות. הם טענו שאין להם ברירה. הם לא יכולים להתאים לי את האולם או הכיתה, כשכולם יסבלו מזה"

"אתה צריך להבין שתמר כלל לא רלוונטית לגבינו. הידברות פועלת לקרב יהודים משעת הקמתה". "אבל אני התעוררתי רק ממנה. קלטתי שהיא מחליטה בשבילי עד היכן לדעתה צריך לשמור יהדות"

"צעדנו ביחד. היא הבינה כמוני את הזכות מה זה להיות יהודי, ואפילו קראה לילדיה בשמות יהודיים. אבל אולי אני היחידה ממשפחתי שעמדתי למרגלות הר סיני"

"היא ענתה להם שלא מגיעים לזה ברגע אחד, אלא על ידי קבלות שהיא לקחה על עצמה במשך השנים. עין טובה ושמירת הלשון, זה מה שחיזק אצלה את האמונה"

"אני מקבלת כל כך הרבה פניות לתרומות, והיה יום אחד שזה היה מוגזם. אז החלטתי לעשות מעשה ולחתוך עניינים, ללמד אותם לקח. לכן עשיתי מה שעשיתי"

הכלה נבהלה מהרגע בו חשה שהיא צונחת, כך שלא חשה כלל בצמיד שצנח אל מתחת לרגלי הרוקדים

הפניתי את ראשי לעבר המסך התלוי, שלא זוכה כמעט למבט עינינו מעומס השיחות. והנה, פניו מביטות אלי מהמרקע, כשהוא מנגן במלוא המרץ. הרצתי את עיני הלוך ושוב להבין איך זה קרה שהוא כאן ושם

רצינו לעצור ולמהר להוריד את הילדים, חשתי סכנה מרחפת באוויר. אבל אין מצב לעצור, תנועה זורמת במהירות מטורפת. והעשן הולך ומתגבר

ארבע שנים של הפגזות, תסכולים והתנגדות לקבל הסברים הסתיימו בקול דממה דקה שלאחריה באה הבנה, אהבה והערצה אין קץ לדרכו של הבן

מה קורה כשקשישים פונים להידברות ומבקשים עזרה, ואיך טלפנית אחת רואה סייעתא דשמיא לכל אחד ואחת

כמו הרבה מן הישראלים היורדים, גם היא חשה על בשרה את החשיבות הגדולה לזהות יהודית. היא לא חלמה על יותר מאשר שיהפכו ליהודים עם טעם של מסורת וידיעות יהודיות ברמה הבסיסית

סימנתי לעצמי לחזור אליה לאחר 3 חודשים. באמת לא זכרתי הרבה מהשיחה. כשחזרתי אליה והצגתי את שמי ואת שם הארגון, היא התלהבה ואמרה: "אני לא מאמינה, חזרת אלי באמת?"

אחת התורמות, שהגישה לנו שם של נפטרת ואף נתנה צדקה בעדה, סיפרה שהגיעה בחלומה אותה אחת ופניה לא טובות. היא שאלה בתוקף מדוע לא העבירו את שמה לתיקון

אז הכל בגללכם, תתביישו לכם, כמה התאמצנו עם הגזירות. אבל אתם צוחקים לנו בפנים בעקשנות יהודית

כשיש סייעתא דשמיא, אפשרי לקבל דירה בחינם, ולא חסרות לקב"ה דרכים. וכשאין, אז יכול זוג צעיר להתגלגל בדירת מחסן ולחיות בלחץ מתמיד