מיומנה של טלפנית

רק כעת ירד הבחור לסוף דעתו של הסוחר. ההלם היה ניכר על פניו. אני מחזיק את העולם. בזכותי קיים העולם

"את הילדה הכי מתוקה שדברתי אתה", אמרתי ולא שיקרתי. היא פשוט גנבה את ההצגה של אותו יום. על הילדים שמגיעים למוקד הידברות

זהו מעשה בשני יהודים יקרים, ובתמונה אחת. ובעצם – סיפור של השגחה פרטית מופלאה, שרק במוקד הידברות אפשר לגלות את כל חלקיה

נדהמתי מאוד מהתשובה, כי היא הייתה דבר והיפוכו. זה כמו לומר מים יבשים, או ראש כולל חילוני. אבל בסיעתא דשמיא, ה' שם מילים בפי

"הוא נקש על הדלת מספר פעמים, אבל רק אחר דקה או יותר ניאות הרב לפתוח. תחילה הוא חשב שהרב לא נמצא, אבל בדיוק אז נשמע בום אדיר מחריש אוזניים. הפיצוץ גרם לו להסתובב ולחזות ברכב שלו, שבער כמו לפיד אש"

"הייתה לי תלמידה שציוניה שאפו לאפס. כתוצאה מכך מצבה החברתי היה עגום, והיא הפכה להיות תלמידה 'שקופה'. רואה ואינה נראית. לא מפריעה ולא מפריעים לה"

מה קורה כשילדה חולה במחלה נדירה מתעקשת לקום באמצע קהל לא מוכר כדי לברך כלה שאינה מכירה? קורים ניסים

"את תתני את המספר שלה בלי חשבונות, כי כתוב 'לא עליך המלאכה לגמור...'. אנו נעשה את הצעד הראשון, והוא בשמיים עשה עושה ויעשה...". נשמה חדשה באה לעולם

אולי אחרות כבר נישאו, ואפילו השאירו אותך הרבה מאחור עם הולדת ילדיהן. אל תתבלבלי. את נמצאת במקום גבוה. אמונתך מחושלת

"אם ראיתי אדם עם כיפה או לבוש חרדי אולי חשבתי שזה מנהג עתיק, אבל לא הקדשתי שום מחשבה מעבר לזה. לא חלמתי שיש לי עוד מה ללמוד"

"אתה לא מבין? אנחנו נחזיר את הילדים לאביהם שבשמיים והוא יחזיר לנו ילדים. איך לא חשבתי על זה עד עכשיו?"

אתה בטוח שאתה חכם. אתה בטוח שאתה הראשון שמצא תשובות למה אתה כופר. אתה לא מקורי. זה התחיל לפני אלפי שנים. גדולי עולם נתקלו בשאלות שלך, ויש תשובה לכל דבר

יאיר נמצא רחוק כל כך. הדמעות של אמו מתייבשות בדרך אליו. השכינה המייללת על בניה האובדים לא מגיעה לאוזניו, שנעשו ערלות

"העבודה תוכל לחכות, הקריירה תדחה, ואת תתמלאי בכוחות חדשים ורעננים ברגע שתכניסי את השמחה הביתה. אבל התינוקות הללו לא יופיעו שוב. זו בכייה לדורות"

ניסיתי בכל המשפטים הנימוסיים לשמוע על איך היהדות משתלבת בחייה, אבל קיבלתי פרק איך הציונות חינכה את דור הזהב

אחרי כל שיחה היא הוסיפה עוד תרומה, כשהיא אומרת: "אני משלמת לרופאים לפרופסורים ולתרופות אבל אני יודעת בבירור שמה שיעזור לי באמת זה הזכויות שיש לי פה"

"אני ערבי, אבל מה זה קשור? אני פשוט רוצה לזכות בספר תורה. אני יודע היטב את הערך הגדול. מה, יש הבדל? אני משלם על הכל באשראי"

לא קלטתי את המשפט האחרון, כי כבר עמדתי בדמיוני ליד הילד האובד, שבטח היה חסר אונים ואומלל. לבי יצא אליו

"אני החלטתי לתת להן מתנה מידי פעם, ולהחמיא להן. כך הן מתביישות לנהוג בי בזלזול. אני מבקשת מהקב''ה שיהיה איתי, והוא מעולם לא עזב אותי". סיפור מרטיט של אמונה, גם בזמנים הכי קשים

"הצפייה למשיח הסתיימה, וזכינו להיגאל". האומנם אהיה זו אני? ואולי לא אזכה... ואולי, אם אהיה מהזוכים, אשמע דפיקה בדלת ביתי. כשאפתח את הדלת תעמוד שם אסתי ז"ל, בתי שנפטרה ממחלה בהיותה בת 20