אפרת ברזל

אני מברכת אותך, קטנה, לקבל הרבה מחמאות, ושיתפעלו ממך מאוד, אבל מאחלת לך גם, וגם לעצמי, לדעת "להתפעל בעצמאות", מבפנים אל החוץ, בלי להיות תלויה ב"אהבתי" או לא של האחרים

החלטתי שאם אני לא אאתגר אינטלקטואלית את עצמי, ואחדש ואלמד על המלחמה ההיא, כל פעם מזווית אחרת, איש לא יעשה את זה במקומי. מבחינתי, זה לא לשכוח

פתאום הבאתי שימת לב לעובדה, ששפת הפנקס היא קצת כמו אופניים. זאת שפה שאם פעם ידעת לדבר אותה, את לעולם לא שוכחת. אז ניסיתי לאט לאט לשנות מלל, קודם כל בתוך עולמי הפנימי

הוא פחד שאני אצא הזויה, שמר עלי. "אבל אם הרב זילברשטיין בלוויה של הרב קנייבסקי, בוחר לספר דווקא על זה, את יכולה מעכשיו לספר, את יכולה גם לכתוב על זה"

אנשים שבנו בנו זיכרונות משותפים, מה הוא האדם אם לא סך זיכרונותיו, וחושבת כמה החברות שלי, אלה שנבחרו עלי בקפידה, מה אספתי מכל אחת מהן במהלך השנים בהן אנחנו גדלות יחד

הילד הזה מגן מיקי הוא היום אברך בישיבת לומז'ה, אז הלכתי לבקר בבניין המיוחד הזה, שכבר מזמן אהבתי

הסיפור על סבתא גוטק'ה, המטבח הקטן מאחורי המטבח אצל ההורים, ואיך כל זה קשור לטור מהשבוע שעבר?

אפרת ברזל משוחחת עם אורית אטיאס, אם לעשרה ילדים וגרושה, על התחושות שמלוות אמא לילדים כאשר נוצר צורך בגירושין, הקושי, הרגשות המורכבים, והתקווה

אפרת ברזל צפתה בהצגה של סיפורי הבעל שם טוב, וכעת היא משוחחת עם שלוש נשים מיוחדות. איך נעשים בעלי תשובה, איך נולדים מחדש, ומה מקומם של סיפורי חסידים?

פורים הוא בשבילי יום תפילה רציני. כבר עכשיו, באדר, אני מתכוננת בשמחה, כי אמרו וצריך, ליום הגדול. מחשבת ובודקת אם תכליתי כאן מתממשת ונערכת ל"שיפור הסיפור" כל העת