שם האדם

פרעה אינו רק רודן פוליטי, הוא מייצג תפיסת עולם שבה האדם נמדד לפי תועלתו הכלכלית בלבד. "הבה נתחכמה לו" איננו רק תכסיס מדיני, אלא אידיאולוגיה של שליטה, של הפיכת אדם לאמצעי

פעולה קצרה, שקטה, כמעט טכנית – שטיפת קצות האצבעות לפני ברכת המזון – מקבלת במקורות חז"ל משמעות רחבה הנוגעת לסכנה, לקדושה, לנפש האדם ולמבנה הקשר שבין גוף לרוח

כאשר האדם חדל לשאול "למה אני עושה את מה שאני עושה", וכאשר עבודת ה' הופכת לשגרה שאינה נבחנת – שם מתחילה ההסתגרות. זהו יום שמבקש מן האדם להחזיר לעצמו את השאלה, לאו דווקא את התשובה

התורה מספרת על מפגשים עמוקים מאוד מאוד בנשמה שלנו, והמפגש הזה מרגש אותנו כל כך מפני שהוא מתאר את המפגש של האדם עם קונו

על פני השטח – שקט אלפיני כמעט מושלם. מתחת לפני המים – עיר שלמה מופיעה לעין האדם, אחרי שש מאות שנה של שתיקה

סיפורים מדהימים על הרב חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר בליטא, בתקופת שהותה בשנגחאי במהלך מלחמת העולם השניה

אי אפשר לברוח מכמות הקושי שנגזרה על האדם. אבל – אמר הרב – האדם יכול לבחור מאיפה יגיע אליו הכאב והעול הזה

רגע אחד ביום שמחזיר את השפיות: הרמח״ל מסביר איך לנצח את ההסחות של דורנו, וקורא לנו ממרחק השנים: תעצרו. תחשבו. תגלו מחדש את הכוח שלכם

בצינוק קפוא, בלי אוכל ובלי אור, קורה הבלתי אפשרי: אסיר אחד הופך מבצר של פחד למקום של שירה, דמעות ואור