הרמח״ל ידע מה ישבור את האדם ב-2025, והדריך במדויק איך לצאת מזה

בעולם שבו האדם טרוד ללא הרף, נדמה שהדבר שהכי קשה למצוא הוא דווקא רגע של מחשבה צלולה. אנחנו נעים ממשימה למשימה, ממרוץ למרוץ, ולעיתים חולף יום שלם מבלי ששאלנו את עצמנו שאלה פשוטה: איך אני חי? לאן אני הולך? הרמח"ל, שחי לפני כ-300 שנה, טוען שזו נקודת ההכרעה של החיים הרוחניים. לא המעשה הגדול ולא ההחלטה הדרמטית, אלא רגע ההתבוננות - אותו רגע שבו האדם מתבונן על עצמו ועל דרכו. הוא קורא לזה “התרופה החזקה נגד היצר”, ומתאר כיצד ההימנעות מן המחשבה היא נשקו העיקרי של היצר הרע. דווקא משום כך, עצירה יומית קצרה יכולה לשנות כיוון, ליצור בהירות ולהאיר את חיי האדם. במאמר שלפנינו נעמיק בדברי הרמח״ל, המובאים בספרו "דרך עץ החיים", ונראה כיצד הם הופכים, גם היום, לעצות מעשיות ופשוטות שכל אחד יכול ליישם בחיי היום-יום שלו.

כה דבריו: "הנה על כן חוב הוא מוטל על האדם לשים עצמו להתבונן, כי אם אינו מתבונן ומחשב – הנה לא תבוא חכמה לבקש אותו, ונשאר בחושך בלא ידיעה, והולך בדרכי ההבל ובאפלה, וסוף דבר ייתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על שלא נשתמש מן החכמה ומן הכוח אשר הטביע בו לעשות חיל.

הרמח"ל מסביר כי היצר הרע משקיע את עיקר כוחו כדי לגרום לאדם לא לחשוב ולחשב את דרכיו: "כי כבר ידע אם נפל בזה מעט, נשאר לו לשוב ולהתקומם, ואין דבר מחליש הנשמה לפני היצר כחסרון הידיעה. ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם – לא היו חוטאים לעולם".

ממשיך הרמח"ל ומסביר את הסיבה לכך שבורא עולם טמן בתוך האדם את הידיעה הזו, אך באופן שעליו להתאמץ כדי לזוכרה תמיד, כדי שיהיה בעל בחירה. כה דבריו: "ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר, שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד, לכן שם בהם הידיעה – אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבחירה ביד האדם".

הרמח"ל משווה את חשבון הנפש הרוחני לחשבונות הקבועים שאדם עושה בעסקיו הפרטיים: "הלא האדם, רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה. ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת, לחשוב מחשבת ממש. מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה סוף כל ענייניו?"

הרמח"ל מציג את העצה המעשית - הדרך הפשוטה ליישם התבוננות אמיתית בחיי היום-יום: "זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה, ופריה רב: שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי. ויבקש בלבבו: מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם? מה עשה משה רבנו עליו השלום? מה עשה דוד משיח ה', וכל הגדולים אשר היו לפנינו? ויעלה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם הוא וטוב לו! אז יתורו מחשבותיו לדעת, באיזה מצב הוא נמצא ועומד, לי הנרצה בדרך אשר דרכו אנשי השם אלה אשר מעולם המה, ואם אין?"

"כללו של דבר", מסכם הרמח"ל, "האדם שאינו חושב על זה – קשה לו מאוד להגיע אל השלמות, והאדם החושב על זה – קרוב אליה מאוד. והחכמים הולכים הלוך וחשוב תמיד, לא יפנו דעתם מזאת, ולכן יצליחו בכל מעשיהם. אך הממעיט – לא ימעיט מלהיות לו קביעות זמן לפחות לשים אל ליבו, אם מעט ואם הרבה, כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל". הרמח"ל מבטיח כי אדם החושב על מהות קיומו בעולם קרוב מאוד אל השלמות. החכמים שלא מסיחים דעתם ממחשבה זו, מבטיח להם הרמח"ל כי יצליחו בכל מעשיהם. הרמח"ל קורא גם לאנשים שממעטים לחשוב על כך - שיקבעו זמן קבוע להתבוננות זו, אם מעט ואם הרבה, ואז יצליחו במעשיהם. 

הנה מספר עצות מעשיות, יומיומיות וזמינות לקיום עצתו של הרמח"ל: לחשוב – כדי להגיע לשלמות:

1. כדאי לקבוע זמן קבוע ביום, בשלב הראשון מספיקות 5 דקות בלבד, בהן האדם עוצר את המרוץ היומיומי ומתבונן על דרכו. לא שעה שלמה, אלא כמה דקות שקטות, שבהן אפשר לשאול בכנות: איפה אני נמצא? האם זהו הכיוון שאני באמת רוצה? החכמה אינה מגיעה אל האדם מעצמה; הוא צריך לפנות לה מקום. די ברגע יומיומי אחד כדי להחזיר את הציר למרכז.

2. אפשר להיעזר גם בכתיבה קצרה של שורה או שתיים ביומן אישי. כשמנסחים מחשבה, היא מתבהרת; וכשהיא מתבהרת, קל יותר לתקן. אפשר לכתוב על הצלחה קטנה, על נקודת חולשה שהתגלתה היום, או על החלטה אחת קטנה למחר. אין כאן צורך בפרקי יומן ארוכים, רק בתיעוד שמאפשר לעקוב אחר הצמיחה.

3. דרך נוספת לחיזוק ההתבוננות היא בחירת “מחשבת עוגן” אחת ליום. מחשבה זו, קצרה ופשוטה, יכולה ללוות את האדם במהלך היום כולו: שמירה על דיבור נקי, רצון להיטיב עם הזולת, או אפילו זכירה פשוטה של המטרה האישית. מחשבה אחת כזו מסוגלת להפוך לגחלת קטנה שמבעירה את הלב לכיוון הנכון.

4. כדי להצליח בהתבוננות הזו, חשוב גם לצמצם מעט את ההסחות. אין צורך להתרחק מהעולם; מספיק לכבות התראות למשך 5 דקות ביום, ליצור “נקודת עצירה” קבועה - לפני השינה, לאחר תפילה או באמצע יום העבודה - ולחזור לשאלה הגדולה: לאן פניי מועדות? מה אני רוצה מחיי?

5. לצד ההתבוננות, ראוי לבחור בכל יום מעשה קטן של צמיחה: מילה טובה למישהו, ויתור על כעס, הימנעות מלשון הרע, או חסד קטן שלא היה שם אתמול. מעשים אלה, אף שהם זעירים, בונים את הנפש ומתאימים את האדם למסלול שבחר.

6. לבסוף, מומלץ לזכור שגם כאשר מגיע רגע של חולשה או נפילה, ניתן “לאתחל” את היום באמצעות עצירה קצרה נוספת. ברגעים שבהם היצר מתעורר, כעס, עייפות, תסכול, רעב או ייאוש, עצירה של כמה שניות ושאלה פשוטה: מה אני באמת רוצה שיישאר מהיום הזה? יכולה להפוך את המצב על פניו.

האדם שאינו חושב, אומר הרמח״ל, רחוק מאוד מן השלמות. אך מי שמצליח לקבוע לעצמו זמן להתבוננות, אפילו מעט - קרוב אליה מאוד. התבוננות בת 5 דקות מדי יום יכולה לפתוח שער גדול של שינוי.