מחנכים

איך נלחמים בחושך, ואיך אנחנו מחנכים – לא רק את הילדים, אלא גם את עצמנו? 8 תובנות לחנוכה

השבוע, נדמה לי, כל המחנכים והמחנכות במשרד החינוך קיבלו תשובה פשוטה לשאלה עם איזה סיפור לפתוח את אספת ההורים שלהם, ועם איזה סיפור לפתוח את המפגש הראשון מול התלמידים

והתוצאה – מפעימה. כל כרך חדש שיצא, התקבל בהתלהבות עצומה. בישיבות, בבתי מדרש, בבתים של שוחרי תורה, בישראל ובגולה – קראו בו בשקיקה. רבנים צעירים מצאו בו בהירות, מחנכים כתבו ממנו שיעורים, תלמידי חכמים השתמשו בו כבסיס ללימוד שיטתי ועיוני

מחנכים, תכף מתחיל החופש הגדול. אין כבר ספרים, והמבחנים מאחורינו. זה הזמן לדבר לחזור למטרה הראשונה שלשמה נתכנסנו כאן: לגדל בני אדם. נקודה

כהורים או מחנכים, אנחנו שואפים בכל לבנו לראות את ילדינו פורחים. אבל המציאות מלמדת אותנו שוב ושוב שכל ילד הוא עולם בפני עצמו, עם הקצב הייחודי לו

גם השבוע נצא למסע עם הרב שי עטרי אל עצמנו, והפעם – על האמת שמאחורי חינוך ילדים. האם אנחנו באמת מחנכים בשבילם, או שבעצם יותר נוח לנו לחנך אותם כך שיתאימו לציפיות שלנו? נלמד איך חינוך אמיתי מתחיל בהבנה עמוקה של הילד עצמו, מתוך רצון להיטיב לו ולתת לו כלים לחיים – ולא רק כדי שיהיה לנו שקט בבית. שיעור מרתק שכל הורה חייב לשמוע. צפו