נכנסים לבית חדש? יש דבר שאסור לדלג עליו

בית יהודי איננו אוסף של חדרים בלבד, אלא מרחב שבו נרקמים חיים של אמונה, חינוך, קדושה ואהבה. זה המקום שבו מתעצבים הערכים, נשמעות התפילות, ונבנים בני אדם העובדים את ה' יתברך בכל כוחותיהם. חז״ל וגדולי ישראל ראו בכניסה לבית חדש, ובוודאי בבנייתו, מעמד רוחני עמוק, הטומן בחובו השפעה לדורות.

בזוהר הקדוש (פרשת תזריע, דף נ׳ ע״א) מובאת סגולה נפלאה: "כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בָּא לִבְנוֹת בַּיִת, יַעֲמֹד וְיֹאמַר שֶׁבּוֹנֶה הוּא בַּיִת זֶה לְשֵׁם ה', דְּהַיְנוּ שֶׁבְּבַיִת זֶה יִשְׁמֹר מִצְווֹת ה' כָּרָאוּי לְבַיִת יְהוּדִי, וִיהֵא בֵּיתוֹ זֶה בַּיִת לַעֲבוֹדַת ה' לְחַנֵּך בּוֹ בָּנִים וּבָנוֹת לְתוֹרָה וּמִצְווֹת לִצְנִיעוּת וְיִרְאַת ה', וּבְזֶה מְסַלֵּק הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִן הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא תַּזִּיק לוֹ לְעוֹלָם".

כאשר אדם בונה בית, יעמוד ויאמר בפה מלא שהוא בונה את הבית לשם שמים -שיהיה זה בית של שמירת מצוות, עבודת ה׳ וחינוך הבנים והבנות לתורה, ליראת שמים ולצניעות. בכוונה זו, כך אומר הזוהר, מסתלקת ה״סטרא אחרא״ מן המקום, ולא תוכל להזיק לו לעולם.

בעניין זה נאמר בספר "פלא יועץ": "לָּכֵן כְּדַאי שֶׁיִּבְנֶה אָדָם בַּיִת בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי פּוֹעֲלִים וְלֹא יִקְנֶה בַּיִת מוּכָן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל קֹדֶם הַבְּנִיָּה לוֹמַר שֶׁבּוֹנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה', וְאִם אֵין לוֹ אֶפְשָׁרוּת רַק לִקְנוֹת בַּיִת מוּכָן, בְּרֵאשִׁית יְשִׁיבָתוֹ בּוֹ יָבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם יִרְאֵי ה', וְיִלְמְדוּ שָׁם סֵדֶר הַלִּמּוּד לַחֲנֻכַּת הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁרֵאשִׁית חִנּוּךְ הַבַּיִת יְהֵא לַתּוֹרָה וְהוּא מוֹעִיל מְאֹד כְּדֵי לְסַלֵּק כָּל מִינֵי מַזִּיקִים וּמַרְעִין בִּישִׁין מֵהַבַּיִת הֶחָדָשׁ".

על פי ה"פלא יועץ", יש מעלה מיוחדת בבניית בית על ידי האדם עצמו, כדי שיוכל להקדישו מראש לשם ה׳; ואם אין אפשרות לכך ונקנה בית מוכן - ראוי שבתחילת הישיבה בו ייערך לימוד של חנוכת הבית עם 10 בני אדם יראי שמים, כדי שיסוד הבית יהיה תורה וקדושה.

הגאון רבי חיים פלאג'י כתב בספרו "מועד לכל חי" (סי' י' אות צה) בשם אביו "אביר יעקב" כך: "בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, שֶׁכָּל בַּיִת שֶׁמְּנִיחִים בּוֹ "אַמָּה עַל אַמָּה" (חֲצִי מֶטֶר עַל חֲצִי מֶטֶר בְּעֵרֶךְ) מוּל הַפֶּתַח שֶׁבִּכְנִיסָתוֹ לְבֵיתוֹ מִבְּלִי סִיּוּד, וּמַרְאֶה לְבֵנִים כְּמַרְאֶה הַטִּיט (וְהוּא בְּעֶצֶם הֲלָכָה בשו"ע) אֲזַי אוֹתוֹ הַבַּיִת יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם, וְזֶהוּ זֵכֶר לְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁחָרַב בַּעֲווֹנֵינוּ, וּבְזָכְרֵנוּ אֶת חֻרְבָּנוֹ נִנָּצֵל מֵחֻרְבַּן בָּתֵּינוּ חָלִילָה".

המקובל הגדול רבי חיים פלאג'י כתב בשם אביו, שהעיד מניסיון בדוק: בית שמניחים בו אמה על אמה בלתי מסויידת מול הפתח, זכר לחורבן בית המקדש - מובטח בקיומו, שכן בזכירת החורבן אנו ניצלים מחורבן בתינו, חלילה.

מן הדברים עולה מסר אחד ברור ומחזק: בית יהודי עומד לא רק על יסודות של בטון וברזל, אלא על יסודות של תורה, מצוות, צניעות ויראת שמים. כאשר אדם ניגש לבנות בית בהחלטה כי בבית זה יישמרו המצוות כראוי ויתחנכו הבנים והבנות לעבודת ה' תשרה בבית שכינה. כאשר האדם מקדיש את ביתו לשם שמים, פותח אותו בדברי תורה וזוכר בו את חורבן המקדש - הוא הופך את קירותיו למגן ואת חלליו למקום של ברכה. כך זוכה הבית להיות לא רק מקום מגורים, אלא משכן של שלווה, שמירה והארת פנים.