אימהות

הבוקר מתחיל הפוך, הילדים בוכים, הקפה נשפך והבגדים הנקיים זרוקים על הספה. שירי פריאנט בטור על האימהות, הזוגיות, החברות והימים שלא נראים כמו בפיד

כתבת כבר חזון לשנה החדשה? לא חזון עסקי, לא חזון כלכלי ואפילו לא חזון של הגשמה עצמית. בואי נכתוב ביחד חזון לשנת אימהות חדשה. זה רגע מתאים למחשבות חשובות ומתוקות כאלה? מעולה, קחי דף ועט ונתחיל

אימהות בעלות תשובה, שכבר לא מזהים עליהן שהן כאלה. כולנו בכינו אותן הדמעות, כולנו אמרנו, כולל אני, אותן אמירות. "בזכותו הבן שלי תלמיד חכם", "בזכותו הבן שלי בן תורה אמיתי". לזכרו של הרב ישעיה אריה טוויאטו זצ"ל

מה שאני הכי אוהבת בסבתאות שלי, דומה מאוד לחלק שאהבתי באימהות שלי. כי סבתאות מחזירה אותך שוב לחלקי אימהות ששכחת כמה אהבת אותם, בצעירותך

ההפתעה בשבת בצרפת עם הורים לילדים חולים, וההליכה הרגלית הארוכה בשבתות בנערותה כדי לבקר חולים סופניים. מירי ארנטל, מייסדת עמותת "זכרון מנחם" וכלת פרס ישראל, מספרת על השבת שלה

אחרי שבנה של מיכל אסבן נפצע באורח קשה במלחמה, היא החליטה להתמסר לאימהות החיילים הפצועים. "הדבר הקשה ביותר הוא להיות לבד בתוך כזה סיפור", היא מבהירה, ומספרת על היוזמה שהתחילה בכלל בחלוקת עגילים