בכל יום את הרת עולם: איך ליצור חזון לשנה אימהית חדשה?

עוד רגע הוא כאן, היום בו העולם נהרה ונולד מחדש. ראש השנה הוא חג של הורות, חג של לידה. חג שבו אנחנו יכולות להוליד בנו משהו חדש.

אם את כאן, אימהות איננה מובנת מאליה עבורך. לא משהו שעושים על הדרך, כי איכשהו מצאנו את עצמנו בתפקיד. אימהות היא העסק שלנו, היא העבודה, היא החיים. ויותר מהכל, היא גם עבודת השם שלנו.

כתבת כבר חזון לשנה החדשה? לא חזון עסקי, לא חזון כלכלי ואפילו לא חזון של הגשמה עצמית. בואי נכתוב ביחד חזון לשנת אימהות חדשה. זה רגע מתאים למחשבות חשובות ומתוקות כאלה? מעולה, קחי דף ועט ונתחיל. תפסתי אותך לא ממש מוכנה? רק תקראי את השאלות המנחות, ותני למוח (וללב) לעבד את הדברים בשקט שלהם.

נחלק את החזון לארבעה חלקים: עיניים טובות, שאיפות, אתגרים, הפקדות. בכל חלק מספר שאלות מנחות. לא כולן יתאימו לך; תעני רק על מה שכן. אם שאלה העלתה בך אי נוחות, שימי אותה בצד בינתיים. חזרי אליה כשהיא תקרא לך שוב.

עיניים טובות

כאן את מתבוננת בעצמך בעיניים טובות. בלי לחפש פערים, בלי מצפון ובלי לכעוס על כל מה שלא. עכשיו את מתמקדת במה כן.

מה את אוהבת באימהות שלך?

איזה חלקים טובים שלך האימהות מוציאה ממך?

אילו רגעים יפים חווית השנה באימהות שלך?

איזה תהליך מרגש עשית השנה עם אחד מילדייך?

מה באימהות שלך את רוצה להשאיר בדיוק כמו שהוא עכשיו?

אם היו שואלים את הילדים שלך על רגע מתוק שלהם איתך, מה הם היו עונים?

איזה אוצרות הילדים שלך לומדים ממך באופן עקיף, רק מהתבוננות בדמותך?

שאיפות

כאן אנחנו מתבוננות, עדיין בחמלה, מתוך מקום של תשוקה והערכה לעצמך - גם במה שעוד לא. אם היית נכנסת למערת קסם, איזה מן אמא היית יוצאת משם?

איזו אמא את חולמת להיות?

איזו אווירה את רוצה שתהיה בבית?

את מי מהילדים שלך את רוצה לאהוב יותר ממה שעכשיו?

איזה עוגן, או טקס היקשרותי קבוע, היית רוצה להכניס למשפחה?

אילו ערכים את שואפת להנחיל להם?

איך את מדמיינת כל אחד מהילדים בעוד 5 שנים? כהורה בעצמו?

מה היית רוצה שהילדים שלך יקחו מההורות שלך לקן שלהם?

אתגרים

כאן אנחנו מתבוננות באומץ בפערים. אלו שמלווים אותנו ביומיום, ואלו שעולים מידי פעם וחונקים את הגרון בכאב, או בפחד...

באיזו מערכת יחסים שלך עם אחד מילדייך, משהו לא זורם מספיק טוב? יש מתח?

כמה את 'מרגישה בבית' בתוך ההורות שלך?

באלו מצבים את קולטת פתאום שאת משחזרת בדיוק את מה שההורים שלך עשו,למרות שהבטחת לעצמך שזה לא יקרה?

באילו רגעים ביום את לא כל כך האמא שאת רוצה להיות?

מתי את מרגישה שההובלה נשמטת מבין האצבעות, ואיך את מרגישה שם?

באילו מצבים חוזרים ונשנים את נשברת ויוצאת מוויסות?

אלו אתגרים/קשיים ספציפיים את חווה כרגע עם הילדים ורוצה לעבוד עליהם השנה?

מה את רוצה לשחרר מהאימהות שלך השנה?

הפקדות

מה את רוצה ללמוד השנה על הורות? ואיפה את הולכת לעשות את זה? (ספרים, פודקאסטים, תוכן)

איזה הרגל של וויסות והשקעה במערכת העצבים את הולכת להכניס לחיים?

איך תמלאי את מיכלי הדלק שלך בשנה החדשה?

איזה דבר טוב עבור עצמך את נועצת ביומן של תשפ"ו?

מה את יכולה להכניס לאחר הצהריים שלכם, שיעזור לך להישאר בנוכחות?

מה אהבת לעשות פעם, ונעלם מחייך מאז שהפכת לאם? איך אפשר להחזיר אותו, אפילו בגרסה מוקטנת?

ועכשיו, תני למילים ולמחשבות לשקוע, כמו אבקת קסמים. את לא חייבת לרוץ לעשות, לשנות, לנעוץ, לטפל, לקבוע, להחליט; כל אלו מילים של פעולה – אנחנו חושבות תודעה. ותהליך תודעתי הוא רך, וקשוב, ואיטי ושקט; כמו תינוק שמתבונן מוקסם על העולם, כמו פרח שמטפס על הגבעול, כמו אמא שלומדת אימהוּת.

הטור הזה הוא מרחב בטוח ומכיל לחקור בו את כל מה שמטריד אותך בהורות או מול הילדים: הרגעים הקשים, השחיקה והמפלצות שיוצאת ממך כשאת יותר מידי עייפה. במרחב הזה, הרגעים הקשים ביותר הופכים להיות רגעים מדהימים של חיבור והתפתחות. מה תרצי שנחקור כאן בטור הבא? כתבי לי למייל: leah.rbach@gmail.com

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, ויסות, והורות לתאומים.