ספרי על שבת בלתי נשכחת שהייתה לך.

"בני הבכור, מנחם ע"ה, חלה בסרטן בהיותו בן שנה. במשך ארבע עשרה וחצי שנים עברנו איתו חמישה סבבים של מאבק במחלה, עד שהשיב את נשמתו. הקמנו לזכרו את עמותת 'זכרון מנחם', התומכת בילדים חולי סרטן ובמשפחותיהם.

"במסגרת פעילויות העמותה, במהלך השנה אנחנו עורכים מחנות לילדים החולים, אבל פעם בשנה ישנו מחנה מיוחד באירופה המיועד רק להוריהם. המחנה נקרא 'מסע לחיוביות' ואורך כשבעה ימים, כולל שבת. במסע משתתפים הורים לילדים חולים ממספר קבוצות תמיכה שלנו ברחבי הארץ, ומטרתו לתת הזדמנות לחשיבה חיובית בתוך התקופה המורכבת שהמשפחות עוברות. ההורים המשתתפים מגיעים מכל גווני הקשת: חרדים מכל הסגנונות, דתיים, חילונים וגם כאלו שמגדירים עצמם כלא מאמינים.

"שיא המסע הוא בשבת. במסע האחרון שעשינו, שהתקיים בצרפת, פיזרנו את זוגות ההורים בין משפחות הקהילה, שאירחו אותם בחום למשך השבת. הסעודות נערכו בביתו של יו"ר העמותה בצרפת ובמעטפת של חברי קהילה נוספים. לפני כניסת השבת הזמנו מאפרות מקצועיות שהגיעו לאפר את הנשים, ובמקביל הכנו עבורן הפתעה נוספת. על שולחן ארוך סידרנו, בתוך צלופן קשור בסרט מתנה, תפילות מעוצבות להדלקת נרות ומתחתיהן מכתבים אישיים שכתבו להן הילדים החולים. את המכתבים דאגנו להשיג בסודיות בשבועות שקדמו לשבת.

"הרגע בו נכנסו האימהות ופתחו את המכתבים היה מטלטל. כל אמא מצאה לעצמה פינה בחדר, לשבת ולקרוא את מה שכתבו עבורה, ומכל כיוון ניתן היה לראות אימהות מתייפחות. מבין הדמעות הן אמרו לנו בחיוך: 'חבל שהזמנתן מאפרות, הבכי הורס להן את כל ההשקעה'. אחת האימהות שיתפה אותי בהתרגשות שבתה בת ה-20 כתבה לה 'אמא, אני אוהבת אותך'. 'זאת הפעם הראשונה ששמעתי ממנה את המילים הללו', היא מלמלה.

תמונת אילוסטרציה

"השבת מגבשת מאוד את ההורים, וכולם הופכים להיות חברים של כולם. אנחנו פותחים קבוצת ווטסאפ למשתתפי המסע, שממשיכה להיות פעילה ותומכת גם אחריו. סיפור מרגש נוסף שזכור לי הוא על זוג הורים שמגדירים את עצמם כלא מאמינים והשתתפו במסע. זמן מה אחריו, שיתפה אחת האימהות בקבוצת הווטסאפ שבנה נכנס לבדיקה חשובה, וביקשה שיתפללו עבורו. 'אמרתי עליו עכשיו כמה פרקי תהילים', הגיב לה אותו אב 'לא מאמין'. אשתו הצטרפה וכתבה 'גם אני'. זה ריגש אותי מאוד".

השבת של משפחת ארנטל

מהי שבת בשבילך?

"שבת בשבילי היא שבת מנוחה – זמן למנוחת הנפש ומנוחת הגוף. במשך כל השבוע אני במרוץ כדי להספיק את כל המשימות, ובשבת זה הזמן לעשות הכל בנחת וביישוב הדעת. בנוסף, שבת בשבילי זה הזמן בו אני יכולה להתפלל לאט ובנחת. הרבה שנים לא יצא לי ללכת לבית הכנסת לתפילה, בגלל שהתקשיתי עם הקצב המהיר. לפני כמה שנים, באחד השיעורים של הרב פוקס אליהם אני נוהגת ללכת, דיברנו על כוחה של תפילה. אמרתי שם שקשה לי שאני לא הולכת בשבתות לבית הכנסת, וגם הסברתי למה. הציעו לי באותה הזדמנות שני בתי כנסת עם קצב רגוע יותר, וזה היה מעולה עבורי. מאז מצאתי את מקומי בבית הכנסת בשבתות".

מהו החלק הכי אהוב עלייך בשבת?

"הסעודות כמובן, עם זמירות השבת שבהן. הזמירות מעוררות בי געגוע לשירים בבית אבא".

מה האתגר שלך בשבת?

"האתגר מבחינתי הוא להצליח לתמרן בין כל מה שחשוב לי בשבת: תפילה, קריאת תהילים, מנוחה, משחק עם הנכדים כאשר הם מגיעים לביקור, ואירוח.

"אנחנו נוהגים לארח הרבה בשבתות, כל מיני סוגי אורחים, וכשמארחים צריך לדעת להקשיב ולהכיל את האורחים, לקבל את מה שאומרים ולתת להם מקום בלב. זה לפעמים עלול להיות מאתגר מאוד, כי נשמעים כאן גם דברים קשים. למרות האתגר שיש לעיתים בדבר, אני מאמינה שזה חשוב ביותר. אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לבקש שנהיה ערניים לאנשים שסועדים לבדם. שנשים לב לאלו שפחות מוזמנים לשבתות, ודווקא אותם להזמין סעודה, שלא יהיו לבד. אני רואה בעיניי כמה כוחות נפש מעניקה להם הזמנה כזו".

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"כיום ילדיי נשואים, אך אספר לך משהו מהתקופה בה הם עדיין היו צעירים. מנחם ע"ה היה הבכור, ובזמן מחלתו נולדו לנו ברוך השם עוד חמישה ילדים. לצד המאבק במחלה, נלחמנו גם בעצב שאפף אותה. אנחנו מתגוררים בשכונת בית וגן בירושלים, ומוקפים בישיבות. אחת הישיבות שהייתה כאן בעבר היא ישיבת 'עטרת ישראל' של הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, ובחורי הישיבה הגיעו לביתנו בהמוניהם. הם באו כדי להעביר למנחם את השעות הקשות, באופן הכי נעים שיכול להיות, ואנחנו כמשפחה נקשרנו אליהם מאוד. בשבתות בהן מנחם היה בבית, תמיד התארחו כאן גם בחורים. אמנם מנוחה לא הייתה לי, אבל הבית הוצף בשמחה ובכיף. הבחורים, עם האנרגיות שהביאו איתם, עשו טוב  גם למנחם וגם ליתר הילדים".

זיכרון ילדות מהשבת.

"בילדותי, התגוררנו בשכונת גאולה, וסבתי ע"ה התגוררה לבדה במאה שערים, במרחק הליכה של כרבע שעה-עשרים דקות מאיתנו. בכל שבת, גם במזג אוויר סוער או בחמסין, היינו צועדים לביתה שלוש פעמים. זה לא היה קל, היינו צריכים להיערך לכך מראש ולסחוב את האוכל לביתה לפני שבת.

"זיכרון נוסף שיש לי הוא משנות נערותי. בשכונת קטמון, שהייתה במרחק הליכה של שעה וחצי מביתנו, היה בית חולים לחולים סופניים. חברתי ואני היינו צועדות לשם בכל שבת, ומבקרות אישה מבוגרת בשם גברת הלפרין שהתמודדה עם גידול בראשה. עם הזמן נקשרנו ליתר המטופלים, ובהמשך, כשגברת הלפרין נפטרה, המשכנו להגיע ולבקר אותם. לא פעם הייתי צריכה לוותר לשם כך על השתתפות בתנועת הנוער 'בתיה' בשבת אחר הצהריים. אבל הייתה לי משיכה גדולה להשקיע דווקא בחולים חסרי ישע. הייתה גם תקופה שנהגנו ללכת ברגל מגאולה לקריית יובל, למרכז השיקומי אלי"ן, ולבקר את הילדים שם".

הכנות, מתכונים ופינוקים

מתי את מתחילה להתכונן לשבת? ומה זה כולל?

"ברוך השם יש לי הרבה משימות במשך השבוע, אני הולכת לישון מאוחר וקמה מוקדם, ומשתדלת לדחוף עוד ועוד משימות. מצד שני, אני אוהבת לעבוד בנחת, אז אני מחלקת את ההכנות מראש טיפין טיפין. ניקיון הבית זה דבר שחשוב לי, ולכן אני מתחילה אותו כבר ביום רביעי, ואוהבת מאוד לומר בין הפעולות 'לכבוד שבת קודש', וכך להרגיש את השבת מתקרבת כבר מאז.

"מעבר לניקיון, יש דברים נוספים, אפילו בבישול, שאפשר לעשות כבר ביום רביעי. את המטבוחה והטחינה, למשל, אני מכינה באותו יום בכמות גדולה ומקפיאה. גם את מרק העוף אני מבשלת ביום רביעי, הוא נשמר מצוין לשבת וטעמו נפלא. ביום חמישי אני ממשיכה את הבישולים וגם עורכת את השולחן. בעבר הייתי עורכת אותו ביום חמישי בערב, אבל כיום אני עושה זאת כבר בחמישי בצהריים. לפעמים נכנסים אנשים ביום חמישי, ומתפלאים: 'יש לך אורחים?', זה נראה להם מוקדם. אבל אני אוהבת את זה, ומרגיע אותי שהשולחן כבר ערוך ומוכן. את הסלטים הטריים ואת סיום ההכנות אני עושה ביום שישי".

תארי את התפריט השבתי שלכם.

"אצלנו אוהבים סלטים, אז אני משתדלת להכין בין שמונה לעשרה סלטים. אחר כך אנחנו מגישים דגים, התבשיל הקבוע הוא דגי מושט עם ירקות ברוטב פיקנטי וחריף. באופן קבוע אנחנו אוכלים כמנה שנייה מרק, ולאחר מכן מנה בשרית ותוספת. בשבוע שעבר זה היה אורז, בקר, עוף וירקות מוקפצים. לפעמים אני מוסיפה לאורז חוויאג', ולפעמים שמה עליו שקדים קלויים או עשבי תיבול. בסוף הסעודה יש פיצוחים וקינוח.

"בסעודת שבת בצהריים אנחנו אוכלים כבד עם ביצים קשות וכן סלטים כמו שאכלנו בליל שבת. בנוסף יש שניצל ואורז. לפעמים אני מכינה תפוחי אדמה אפויים וקוגל, ולפעמים צ'ולנט – תלוי מי האורחים שמוזמנים. למנה אחרונה יש גלידה או סלט פירות. אני אוהבת להכין את האוכל בכמות גדולה, ככה שיש בשפע. תמיד יהיה למי להביא הלאה את האוכל שנותר".

איך נראה שולחן השבת אצלכם?

"אני משתדלת ששולחן השבת ייראה יפה מאוד ומכובד. אני פורסת מפה יפה מתוך מספר מפות יפות שיש לנו. בעבר הייתי מניחה כלים אמיתיים. כיום בעלי רוצה לחסוך לי עבודה, כי הייתי נוהגת לקום ולשטוף אותם, ולכן אנחנו עורכים בחד-פעמי מושקע ומסתפקים בסכו"ם וכוסות רב-פעמיים. בנוסף, בעלי דואג לקנות לי זר פרחים, אותו אני מניחה על השולחן".

מתכון לשבת

אסאדו בתנור:

1-1.5 ק"ג קוביות אסאדו ללא עצם

2 בצלים סגולים חתוכים ל-4

3 בטטה פרוסה לפרוסות עבות

1 ראש שום (מורידים את הקליפה הראשונית ושוטפים)

למרינדה:

1/4 כוס שמן זית

1/3 כוס סילאן או דבש

1/3 כוס צ'ילי מתוק

3/4 כוס מים

כף מלח גס

כפית שטוחה פלפל שחור

אופן ההכנה:

מערבבים היטב את חומרי המרינדה, ומצפים את כל חלקי האסאדו.

שמים בתבנית את הבצל, הבטטה והשום, וביניהם את חתיכות האסאדו.

מכסים בנייר אפייה ומעליו 2 שכבות של נייר כסף, וסוגרים היטב.

מכניסים לתנור שחומם מראש על 220 מעלות, ל-20 דקות.

מורידים את החום ל-150 מעלות, ואופים עוד 4-5 שעות.