הכנת זיתים בבית היא לא רק מתכון, זו חוויה של זמן אחר שהיה כאן, בילדותי במושב של סבתא חסיבה ז"ל. ריח של עלים, קולות של צחוק, ומים שמוחלפים מדי יום בסבלנות אינסופית - בדיוק כמו שהייתה לסבתא עבור כל אחד מנכדיה. יהי זכרה ברוך
איך חוזרים מהשבי לעולם שאיננו מה שהיה? מה אנחנו לא מבינים בקשר ל"מזמור לתודה", ולמה החמאס תולש את השערות? הרבנית ימימה יוצאת מהתיבה לעולם שאחרי המבול
אם אדם לא שם לעצמו גבולות, הוא כנראה עושה זאת בגלל מנגנון הגנה אנושי שדוחף אותו לברוח. הוא פשוט "אובד", "אבוד" בצער ובכאב, ברגשות אשמה ותסכול, אז יש לו צורך לחפש משככי כאבים
אם אנו פורסים את הקומות לאורך, אנו מגלים שהתיבה היתה בגודל של טיטניק וחצי. מדובר בגודל של 42,475 מטר מרובע, או תכולה של 450 משאיות סמי-טריילר. ובכל זאת - איך כל כך הרבה חיות?
יום אחד נחלה אנושות אדם מתושבי מינסק. נשימתו נעכרה והוא השתעל עד אין סוף, ירק דם וסבל מכאבים נוראים. והנה בחלומו מתגלה אליו אביו
יש רגעים בהם הראש ריק מרעיונות, והלב לא מצליח להתרגש מכלום. צבע, טקסטורה, צורה - שום דבר לא מרגש. הפתרון: לנשום ולמלא מחדש את המצברים היצירתיים. איך עושים את זה נכון?
"תפריט דופמין", ה-דבר החם בעולם ההתפתחות האישית, יעזור לך למלא את הריקנות, לצאת ממצב של הצפה, אכילה רגשית או גלילה אינסופית, וללמוד ליהנות מהחיים באמת - בלי גירויים חיצוניים. אם טרם הכרת - זה הזמן
בגיל צעיר, אמונה אינה נולדת מהרצאה או מדרישות בלתי הגיוניות, אלא מתוך חוויה, מתוך רגעים קטנים שבהם הילד מרגיש את נוכחות הבורא דרך משהו שהוא מכיר ואוהב: סיפור טוב, משחק דמיוני, או שיחה קטנה לפני השינה
לא משנה איך נראה המטבח שלך בבוקר יום שישי, אם הספקת להדיח את כל הכלים מחמישי והמטבח מבריק, או שאת כבר באמצע בישולים והמטבח מחכה לניקיון יסודי - הפרשת חלה משתלבת נהדר, בואי נכין חלות ביחד
