היסטוריה

האירוניה הכואבת הייתה ברורה לכל. יהודים שזה עתה ניצלו מן התופת הנאצית, לוחמים כעת בנשק שהכין עבורם אותו אויב מר, אך הפעם לשם מטרה הפוכה: להגן על קיום העם היהודי

בלילה ההוא ישב רבי חיים אל שולחנו, קולמוסו נוגע בדף בנחרצות. הוא התחיל לכתוב. ספר כנגד ספר. לא התקפה אישית, חלילה, אלא מאבק על דרך

היחידה יצאה לדרכה בספטמבר 1944, כשהיא מצוידת בנשק קל, מפות, מכשירי קשר, שקי כסף ובעיקר – הם נשאו איתם 10 קופסאות שהכילו רעל מסיס במים, כאשר כל קופסה הכילה רעל בכמות שמספיקה להרוג 25,000 בני אדם

פלזנשטיין שימש דוגמא ומופת לחייליו. הוא לבדו קטל עשרות חיילים גרמנים במו ידיו, עד שנפגע מכדור בראשו, ונחשב למת

מתוך המצוקה נולד רעיון חדש ומהפכני. אם אין לנו משאבים מספיקים כדי לבנות נושאות מטוסים סטנדרטיות, נוכל לבנות נושאות מטוסים עשויות מקרח. נושאות מטוסים אלו, יהיו גם מוגנות מפני הטבעה, מכיוון שהקרח, כידוע, צף על המים

החיים השלווים לא המשיכו כך לנצח. כמאה שנים לאחר מכן עמד בטולדו הנזיר הקנאי ויסנט פרר, שהנוצרים התעקשו לכנות אותו כ"קדוש", והסית את ההמון הנוצרי נגד היהודים. הקהילה היהודית, שהייתה פעם גדולה ומשגשגת, קרסה תחת הלחץ. היהודים פחדו להיפגש בגלוי, ובית הכנסת המפואר נותר שומם

בינתיים, בצפת, שייח מוסלמי מקומי בשם מוחמד דמור, שהיה ידוע בכריזמה הרעילה שלו, הפיץ חיזיון מרושע: הוא טען שהוא ראה ''חיזיון'' שבמהלכו רכוש היהודים הכופרים, זהבם ותכשיטיהם, עוברים לידי המאמינים האמיתיים – הערבים. דבריו הציתו שנאה בקרב ההמון, והמתח בעיר גבר

יוסף הנהן בשתיקה, עיניו עוקבות אחר הדף הרטוב והכהה שזה עתה נדפס. היה בהם הסכמה שקטה, של מי שכבר אמר את דעתו פעמים רבות בלימוד, וכעת נותן לה להיחתם במעשה

הרעיון נשמע נועז, ומישהו שאל חרש: "וכי זו דעתו בלבד?". אך הרמב"ם הקדים את השאלה והשיב באיגרת: "ואל תזלזלו בפירוש הזה, שכן כך פירשו גם אנשי תבונה: רבי משה גקטיליא ורבי יהודה אבן בלעם"

והתוצאה – מפעימה. כל כרך חדש שיצא, התקבל בהתלהבות עצומה. בישיבות, בבתי מדרש, בבתים של שוחרי תורה, בישראל ובגולה – קראו בו בשקיקה. רבנים צעירים מצאו בו בהירות, מחנכים כתבו ממנו שיעורים, תלמידי חכמים השתמשו בו כבסיס ללימוד שיטתי ועיוני