מורן קורס

בתוך כל הסערה הזאת יש רגע אחד, כמעט חרישי. רגע שהוא שקט, נשי, ביתי - ומתרחשת בו הצלת חיים

האויב הכי קשוח גר אצלנו בלב ואסור לנו לתת לו לנהל אותנו. מסר חזק מפרשת שלח

אנחנו לא עם של בהלה. אנחנו עם של גבורה פנימית, של עוצמה שקטה, של נשמה שצועדת עם כלביא – בעוז, באמונה, ובידיעה ברורה: אנחנו ננצח

אתה לא צריך להרגיש 'וואו, כמה נגעתי בלבבות', ולחכות לכל התנאים הדרושים כדי שהמילים יצאו מהלב, אלא ככה כמו שזה, כמו שהמציאות עכשיו, כפי שהיא – היא טובה, גם מבלי לגעת בה

איך להרגיש שאנחנו מתחדשים בכל פעם מחדש ואפילו להיות שלהבת עולה מאליה

היא לא יודעת לשתוק יחד עם מישהו שנמצא במצוקה, היא לא יכולה לתת את אותו חיבוק חמים שמגיע ממקום אנושי, היא לא תשמע את מה שלא נאמר. היא לא תרים את הראש ותראה אותך באמת

הלב, גם אם מתכווץ – יש בו סוד: הוא מיד לאחר מכן – מתרחב. וככל שמרפים – ככה הוא מתרחב יותר, ומקבל צורה חדשה. כמה יופי יכול להיכנס בלב שנפער מכאב

אנו מקבלים את התורה בכל שנה מחדש - איך הפעם תקבלי אותה? מורן קורס במסר מיוחד לחג השבועות

כי משיח לא בא כשהכל רגוע. הוא בא כשאנחנו מתאחדים – גם כשקשה. הוא בא כשיש לב אחד – לעם אחד

ואז, לאט־לאט, כמו שמסך מתרומם, הוא התחיל לראות: אם אין לו דרך לשנות את המציאות – יש לו דרך לשנות את עצמו. והוא התבונן. ושם, במקום הכי לבד – הוא גילה את ה'