הבינה המלאכותית חכמה, אבל יש משהו שהיא לא מסוגלת לעשות

פרשת נשא, הארוכה בתורה, נפתחת בפסוק המוכר והפשוט: "נשא את ראש בני גרשון גם הם".

מה חשוב כל כך בלהרים את הראש?

לא רק למנות, אלא להרים. לא רק לספור, אלא להרים עיניים ולראות.

מה שמתחבא בתוך המשפט הזה, לעניות דעתי, הוא קריאה אלינו: להרים את הראש מהעיסוק היומיומי, להפסיק להיות שקועים כל כך במרדף אחרי החיים – ולהתבונן במרחב. להרים את הראש מהמסך, להרים את הראש מהתסכולים, ולהתבונן זה בזה.

הדור שלנו, הדור המדהים שלנו, כמו כל דור – לפעמים מתבלבל, והבלבול שלנו, אני חושבת, הוא המסכים, אנחנו מחוברים כל הזמן, אבל כל כך הרבה פעמים גם מרגישים רחוקים. אנחנו עלולים חלילה לשכוח איך זה להיות באמת נוכחים עם עצמנו ועם אחרים.

הבינה המלאכותית, שהיא "חכמה" כל כך, נכנסה לחיינו בעוצמה. היא מדהימה ביכולת שלה לתת תשובות מהירות, לנסח, להסביר ולייעץ, אבל יש משהו שהיא לא מסוגלת לעשות – היא לא יכולה להרגיש. היא יכולה לנתח נתונים, לא לאהוב. היא יכולה לחקות שיחה, לא לחוות אותה. היא יכולה להגיב, לא לשתוק יחד עם מישהו בכאב או בשמחה. היא יכולה לספק פתרונות, אך לא לנחם.

וזה המקום שבו חשוב שנדע להניח את הכלים – ולהחזיר את העדינות, את החום האנושי.

אני שומעת לא פעם בני נוער שמדברים עם הבינה המלאכותית כאילו היא חבר. הם כותבים לה את תחושותיהם, את הפחדים, את החלומות – והיא עונה. זה מעניין, זה מרתק, זה מועיל במידה רבה – אבל האם זה באמת מספיק? האם היא מצליחה להיות שם, במקום העמוק ביותר של ההקשבה?

לא. היא לא יודעת לשתוק יחד עם מישהו שנמצא במצוקה, היא לא יכולה לתת את אותו חיבוק חמים שמגיע ממקום אנושי, היא לא תשמע את מה שלא נאמר. היא לא תרים את הראש ותראה אותך באמת.

פרשת נשא מזכירה לנו שלפעמים המהות היא לא להסתכל על המסך, לא לחפש פתרונות מיידיים, אלא באמת להרים את הראש, להפסיק לרדוף אחרי המידע, ולחזור להקשיב. להקשיב לאדם שלפניך, להקשיב לעצמך.

"יאר ה' פניו אליך" – זו לא ברכה בלבד, זו קריאה לשים את הפנים האנושיות, את האור, את הנוכחות, מול האחר. לא טכנולוגיה, אלא חום אנושי.

הברכה הזו מבקשת מאיתנו לזכור שלפעמים המילים הכי חשובות הן המילים שלא נאמרות, המבט שלא עובר דרך המסך.

אז כן, השתמשי בבינה המלאכותית כשהיא יכולה להקל, לפתור בעיות או לתת רעיונות. אבל אל תשכחי את הלב האנושי.

החכמה שלנו היא דווקא לא לדעת הכל. החוכמה שלנו היא גם לדעת לא להישאב. לדעת מתי לעצור.

ולפעמים, הכי חשוב – לדעת פשוט לכבות את המסך, ולהדליק את הלב.