מורן קורס

אלו לא היו סתם נשים. אלו היו גיבורות. היה המון כאב באוויר, אבל הן לא נשברו. הן בחרו ובוחרות לחיות. לא רק לחיות – אלא להאיר

אבי היה אדם פשוט, בעל עין טובה, מידות תרומיות, לב ענק של חסד. תרם בסתר, תמיד שמח כשחיוך ענק על פניו, תמיד שמח בחלקו. ואני לא מאמינה שאני כותבת היה – בעבר

כשחזרתי הביתה, לא חזרתי אותו דבר. הרגשתי כאילו דרכתי בתוך אדמה אחרת. הרגשתי כאילו מישהי שתלה לי לב חדש. לב שיודע שהחיים כואבים – אבל הם גם יפים, וביניהם יש אמונה שמחזיקה הכל

גם משה רבנו, קרוב כל כך לאלוקים, מי שהוריד את הלוחות ונפגש פנים אל פנים עם דבר ה’, לא מבין, לפחות כפי שכתב רש"י. ורש"י, בשם המדרש, מסביר בפשטות: זהו חוק – ואין להבין אותו. הוא בא ללמד אותנו שיעור עמוק יותר מכל הבנה: לא תמיד תדע. אבל תמיד תוכל לבחור באמונה

בתוך כל הסערה הזאת יש רגע אחד, כמעט חרישי. רגע שהוא שקט, נשי, ביתי - ומתרחשת בו הצלת חיים