אבל

סיפור מופלא על הרב לוי רבינוביץ', מחבר הספר "מעדני השולחן": "לא נורא, לא נורא. אמרתי משניות בינתיים. נפלתי ולא הצלחתי לקום, אבל זה בסדר גמור"

ד"ר ארני גוטפריד מטורונטו שבקנדה מרצה כיום על אמונה ומדע, אבל לפני שנים היה פעיל די נלהב לכיוון ההפוך. איך קרה המהפך?

מה המשותף בין פרדס חנה, זיכרון יעקב, בנימינה וגבעת עדה? כולם מקומות בארץ ישראל, כמובן, אבל מה המיוחד במקומות האלו?

הצורך הזה "להיות כמו כולם" מפתה, אבל המחיר? קשוח. האם זה בכלל אפשרי, לא להיכנע ללחץ העצום הזה? מסתבר שכן, אחרת לא היו ממציאים את ה-WAZE

בעודו מנסה למכור את הרכב שלו, מחליט בעל הרכב לגמול חסד עם טרמפיסט עייף. שקית אחת שנשכחה ברכב כמעט מטרפדת את העסקה שחיכה לה, אבל אז הוא מגלה: מחסד לא מפסידים

"גם אני שמחה שחזרתי", היא חייכה. "אבל הפעם לא כי אני צריכה מקום לברוח אליו. אלא כי אני יודעת שיש לי מקום לחזור אליו. וזה הבדל ענק"

אנחנו מחזיקות מחברות ישנות, ואומרות לעצמנו: "זה מלפני שנים! יש כאן דברים שכתבתי...". אבל בואי נודה באמת – אנחנו כבר לא צריכות את זה

הנהנתי. "לפעמים רק כשבן אדם נרטב מבחוץ, הוא שם לב כמה הוא צמא מבפנים". הוא הרים אלי מבט. לרגע, נדמה היה שהוא רוצה לומר משהו, אבל אז הסתפק בלגימה נוספת

שתי אלמנות מלחמת חרבות ברזל התארסו בימים אלה. נדמה לי שהן הראשונות. זה הכי אישי שיש, אבל שתיהן מסכימות שזה גם לאומי וציבורי מאוד

עשירית הפסיעה לפני, יונה לכלכה בטפטוף סמיך על המדרכה, סנטימטרים ספורים מהפנים שלי. יכולתי להיות שם עוד עשירית השנייה. אבל יכולתי גם לא לראות את זה. אז מה ה' רוצה פה?