הידברות לנוער

הגמרא לא מעניינת אותי, קשה לי וכתובה בכלל בארמית. אומרים שכל יהודי אמור ללמוד גמרא, אז איך זה שאין לי חשק לזה?

אני מרגיש שמיציתי את החיים. יש איזו דרך להכניס עניין לחיים שלי?

החברה הטובה אמרה מילה ממש לא במקום; החברים עשו משהו שלגמרי לא ציפינו לו, וזה פגע – מה עושים כשנפגעים מחברים, ומרגישים מאוכזבים מהם?

נראה לכם שהחיים שלכם חיוורים ביחס לאחרים? מרגישים שאצל כולם הכול הרבה יותר נוצץ ושווה? הנה כמה מילים בשבילכם

לאחרונה התחלתי להתחזק, אבל החברים שלי בראש אחר לגמרי. אני מפחד להיות שונה, וזה גם מביך אותי לעשות דברים שפחות מקובלים אצלנו – יש פתרון?

אני מוצא את עצמי מבזבז חצי יום בתוך הסמארטפון, ולא יכול רגע בלעדיו. יש דרך להיגמל מההתמכרות הזאת?

מה הבעיה ללכת לחדר כושר שאינו בהפרדה? ובכלל, מה הסיפור של הפרדה בין בנים לבנות באירועים, חופי ים ופעילויות חברתיות?

אני מרגיש שההורים יותר מדי חודרים לי לפרטיות, וזה ממש מפריע. איך מתמודדים עם זה?

הראש שלי ושל החברים קצת אחרת, לא בדיוק על אותו קו. הם מתחילים לעשות דברים שקצת לא מתאימים לי. מה אפשר לעשות?

להכניס חוקים לחיים זה קצת כבד לי. אי אפשר שהחיים יזרמו לפי מה שבא לי?